מופע הסטנד-אפ שעלה בנטפליקס משכיח את כל הצרות - וזה בדיוק מה שאתם צריכים

ג'ים ג'פריס: מדיניות שתי הגפיים, נטפליקס

מתי צחקתם בפעם האחרונה? אבל באמת מהלב, צחוק עד דמעות. מסתדר לכם במחשבה? נדמה שזו הפכה להיות משימה קשה מאוד מאז כל מה שהתחיל לעבור עלינו ב־7 באוקטובר. כן, אנחנו עדיין יוצאים עם חברים, לפעמים אנחנו צוחקים, מחייכים ואפילו רוקדים על שולחנות. אבל צחוק מהלב, צחוק שמלווה אתכם, שגורם לכם להירדם עם חיוך על הפנים - אשריכם אם הצלחתם.

אני לא מרבה לצפות בסטנד־אפ בטלוויזיה. זה נראה לי בילוי קצת מוזר לשבת בבית ולראות סטנד־אפ. ובכלל, אחרי 7 באוקטובר, מה - נראה חדשות עם הדיכאון הקבוע ואז נגיד "אוקיי, בואו נראה מה יש בנטפליקס, הנה סטנד־אפ טוב, למה שלא נצחק קצת"? מוזר, לא? אבל זה בדיוק מה שעשיתי השבוע עם המופע החדש של ג'ים ג'פריס, הסטנדאפיסט האמריקני ממוצא אוסטרלי, שספיישל שלו עלה ממש לאחרונה. "מה יש לי להפסיד? אנסה".

ולא ייאמן - זה הדבר הכי מצחיק, וכנראה גם הכי גאוני, שראיתי בנטפליקס בעת האחרונה. אשתי והילדים נכנסו הביתה ושאלו מה לא בסדר עם אבא, כי הוא נקרע על הספה בסלון. במשך שעה אחת הצלחתי להתנתק מכל מה שמתרחש סביבי ולהתמסר לאיש המצחיק הזה, שביקר בעבר בישראל ושאמור היה לבקר בה שוב לפני כל מה שקרה כאן. אני לא יודע מתי שוב יהיה מופע סטנד־אפ בינלאומי על הבמות בישראל - אבל את מה שג'פריס עושה בספיישל הזה אתם חייבים לראות.

מייד אחרי הצפייה במופע הנוכחי, הלכתי קצת אחורה לראות את החומרים הישנים של ג'פריס, כדי לבדוק אם אני השתניתי או שהוא השתנה, או שאולי בעצם שנינו. אז כן, המופעים הקודמים שלו מצחיקים, אבל מה שהוא עושה כאן זה ברמה אחרת לגמרי. ג'פריס שוחט כל פרה קדושה בחברה האמריקנית, ובתרבות המערב המתחרפנת בכלל. כן, אני יודע, כל סטנדאפיסט בנטפליקס שוחט פרות קדושות לפי מה שמבטיחים לנו - אבל כאן באמת מתרחש משהו אחר.

אני לא יודע למה לא היה לי קל וטבעי לצחוק כל השנתיים האלה. אחרי הכל, החיים מסביב נמשכים, אנשים נאחזים בחיים ואולמות הסטנד־אפ בישראל מלאים. ואז הגיע המופע הזה של ג'פריס, ושחרר את כל מה שלא ידעתי שקיים בתוכי. מאסטרפיס של הומור. מדובר באמן שמופיע כל הזמן וכמעט ללא הפסקה, אז מה הסיכוי שהוא יצליח לייצר חומרים חדשים? והנה - הוא הצליח.

מה שמעניין, כמובן, הוא העובדה שבארה"ב המופע הזה זכה לביקורות צוננות בלבד, ואילו בשאר העולם הביקורות היו חיוביות יותר. ככה זה כשיורדים על תרבות הווק בפרצוף, פתאום לחבר'ה הנאורים והנחמדים נהיה לא נעים שצוחקים עליהם.