בן ערובה | נטפליקס
אומרים שאם נשים היו מנהלות את העולם, הכל היה טוב יותר. אז הלהיט החדש של נטפליקס, "בן ערובה", מציג סוג של עולם כזה שבו הפטריארכיה איבדה קצת ממעמדה. בערך.
בעולם של הסדרה מנהיגות את בריטניה וצרפת שתי נשים חזקות ואימהיות. הן נעזרות ביועצות צמודות, שואפות לפעול למען האזרח ונלחמות בנבלים גברים שמפריעים בדרכן. ולמרות הכל, המציאות בסדרה הזו לא שונה בהרבה מהמציאות של חיינו. פצצות, טילים וחטיפות, ופוליטיקאים שיעשו הכל כדי לשמור על הכיסא.
"בן ערובה", שעלתה לפני כמה ימים לנטפליקס, טיפסה בזריזות לטופ 10 השבועי של שרת הסטרימינג. בגדול היא מתמקדת בדילמה של ראשת ממשלת בריטניה - בעלה נחטף בפרק הראשון, וכדי לשחררו דורשים החוטפים את התפטרותה. האם תוותר על הקריירה כדי להציל את משפחתה? ומהי טובת המדינה במצב כזה? גם נשיאת צרפת מוצאת את עצמה מעורבבת בפרשה, ונסחטת אף היא - מה שפותח תיבת פנדורה שקשורה למשפחתה.
כשהטלוויזיה מראה לנו נשים בעמדות מפתח והנהגה, היא תמיד תקדיש קו עלילה צדדי כדי להראות איך הגיבורות מצליחות (או לא) לשלב את הקריירה התובענית שלהן עם היותן אימהות. "את יודעת מה היה קורה אם צלם פפראצי היה תופס אותך שיכורה?" נוזפת ראשת הממשלה בבתה, כדי להראות לנו אמא שמתבלבלת בין מה שטוב לה ומה שטוב לבתה. כמה בנאליות.
אבל למזלה, "בן ערובה" היא לא באמת סדרה על נשיות ואימהות, אלא מנסה להיות קצת יותר. מותחן פוליטי עם נגיעות של טרור, בגידות, יחסים מדיניים וסגירת חשבונות. היא כיפית, עמוסה באקשן, תחבולות, קנוניות, יריות ופיצוצים. לצפות בה זה כמו לדהור על רכבת הרים לילדים. בינג׳ חביב לסופ"ש, שנגמר בפחות מארבע שעות וחמישה פרקים. פחות מארבע שעות לאחר מכן - כבר תשכחו שצפיתם בה.