שידורי החופש הגדול | אף אחד מהערוצים
לא יודע מה קרה מאחורי הקלעים, מי היה חולה, מי לא התעורר ומי יצא ב־5, אבל בסופו של מסך - עודד מנשה התייבש היום (שלישי) באולפן של 14 במשך ארבע שעות ורבע ברציפות. מ־6 בבוקר הוא הגיש את תוכנית הבוקר, אחר כך משך והנחה גם את התוכנית הבאה עד שכמעט נרדם מול המצלמות. בערך ב־10:15 הוא יצא לעוד הפסקת פרסומות, ובסיומן כמו בתעלול קסם של צ'יקו ודיקו - ישבה על כיסאו מגישה חדשה.
אני לא מתערב בסידורי העבודה של ערוץ 14, אבל זה הזכיר לי איך לפני 30 שנה הפרצוף של מנשה היה על המסך לאורך כל החופש הגדול. בבוקר הוא הפעיל ילדים באולפן הקיץ של ערוץ הילדים, "כדור פורח"; בערב עמד על במה בנמל ת"א, הנחה קרנבל של מוזיקה ותחרויות בבגדי ים ("קיץ על החוף", בערוץ 2) ונהג לשיר לקהל מולו: "עודד אמר להרים ידיים". כיום רוב מה שהוא אומר לצופיו זה: ביבי אמר לא להרים ידיים.
כעבור כמה שעות ישבה אפרת רייטן בפאנל של חדשות 12 והתווכחה באסרטיביות על גיוס חרדים. לפני 30 שנה רייטן הגשימה חלומות באותה קייטנת ערוץ הילדים, "כדור פורח". בימים ההם הטלוויזיה תפקדה בתור הבייביסיטר הכי שווה לתלמידים בחופשה. הערוצים הבודדים ששידרו אז פתחו אולפנים חיים כל חופש גדול. בדיעבד, השידורים הפכו לעוגן חשוב של הדור שגדל עליהם - מ"זהו זה!" בסבנטיז, "רואים 6/6" באייטיז, "עיר ערוץ הילדים" בניינטיז, ועד "אקזיט סיטי" ו"הבנים והבנות" במילניום הנוכחי. תמיד היה מישהו שהעסיק את הילדים המשועממים.
כי מה לעשות, רק כשמתבגרים מבינים שהורים נורמטיבים לא מסוגלים להעסיק את ילדיהם במשך חודשיים שלמים. לכן טוב שקיים מסך שבו הילדים יכולים לצפות בילדים עם הורים יותר מזניחים משלהם. למשל, בסדרות המצוירות על מרקו, נילס ופינוקיו, שהיו משדרים בזמנו בתקופת החופש. אמא של מרקו נמלטה לארגנטינה, ההורים של נילס בכלל לא הבחינו שהוא הצטמק והתעופף עם להקת אווזים ללפלנד, ועל סבא ג'פטו לא צריך להרחיב את הדיבור. הוא היה נגר ערירי ומלא בעיות.
בעידן של הבינג', הצפייה המיידית והאלגוריתמים קשה להמחיש את תחושתו של ילד, שמתעורר מוקדם בימי חופשתו רק כדי להדליק טלוויזיה בשעה קבועה ולקבל פרק בהמשכים מסדרה כלשהי. כיום אין שום דבר בטלוויזיה שמייחד את החופש הגדול משאר חודשי השנה. אין קיץ על החוף, אין כדורים פורחים, אין יותר קייטנות בטלוויזיה.
בשנים האחרונות המצב החמיר. אף ערוץ לא פותח אולפן קיץ בהנחיית כוכבי נוער. אין תוכניות מיוחדות, אין במות בפריפריה. אין כלום. הרי אם ערוץ כלשהו היה לוקח, נגיד, את עידן תלם שינחה שעתיים של מסיבת קיץ יומית עם כל כוכבי הטיקטוק והיוטיוב של התקופה - הילדים היו מגיעים בהמוניהם לצפות. זה לא קורה, וככה איבדה הטלוויזיה את הדור הצעיר לתמיד. נראה שטלוויזיה ממוסדת ואולפנים פתוחים זה קטע של זקנים. כאלה שעדיין מתרפקים על הקיץ על החוף, ועל עודד אמר לשים ידיים על הראש.