מה שלקחתי איתי משבע העונות של "חתונה ממבט ראשון", זה את הנואשות שנוטפת מכל משתתפיה. הם נכנסים לתוכנית כרווקים ורווקות אבודים ומבולבלים, ומייד הופכים לחתנים ולכלות בשפת הטלוויזיה. זה חתיכת שינוי.
כולם גדלו על ברכי קונספט החתונה הנדוש, והתוכנית מראה לעיתים איך בני אדם יעשו הכל כדי להגשים פנטזיה. אומרים להם "מצאנו עבורכם את האחד (או האחת)" - והם מאמינים ומוכנים להתפשר. חתונה מעל הכל.
מזל טוב: ל"חתונמי" נולדה אתמול תוכנית בת, שנראית כגרסה המשוחררת של עצמה. זה "חתונמי" לגרושים־גרושות. ב"חתונה ממבט שני" המלוהקים לא מגיעים עם חלומות על אהבה נצחית - הם כבר התחתנו פעם, עשו ילדים, הסתכסכו, התגרשו והמשיכו הלאה.
לאן נעלמה הפנטזיה שלכל סיר יש מכסה, שעליה בנויה "חתונמי" האורגינל? איפה הנואשות מאפליקציות ההיכרויות? איפה ההתרגשות משמלות הכלה? "חתונמי 2" היא ריאליטי הרבה יותר ריאליסטי מהבחינה הזאת. ריאליטי של מבוגרים. הרי טלוויזיה היא לא קופידון, היא סתם מכשיר שנועד לבדר אותנו בשעות הקשות.
שש חתונות, שישה זוגות שיתגוררו בסמיכות בריזורט בתאילנד למשך חודש, והבטחה לקצב התקדמות מהיר (15 פרקים בעונה). אולי כדאי לתת צ'אנס לאהבה שנייה, גם אם "חתונמי" המקורית מיצתה את עצמה. במקרה הכי גרוע, זה שוב יסתיים על מדרגות הרבנות.
החתונות כאן זה לא בדיוק ״חתונה״. אלא סתם טקס קצר בלי אורחים, בלי בורקסים ובלי הצהרות בומבסטיות. לובשים מה שיש, מברכים מהר, שוברים את הכוס ומתחילים לשלוח ידיים זו לזה כבר במונית שמסיעה אותם מהחופה אל בית המלון. קרינג׳י בדיוק כמו שזה נשמע. בפרק ב׳ של חיי זוגיות הרבה יותר פשוט, לכאורה: או שזה עובד וזה סוער וזה מרגש - או שתעופו לנו מהעיניים.
חתונה ממבט שני - פרק הבכורה | קשת 12, 21:30
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו