כשמדברים על פוליטיקה ישראלית, אין נקודת ייחוס חרושה יותר מ״פולישוק״. על כל דבר שקורה ויקרה בכנסת תמיד יהיה מי שיגיד ״וואלה, זה פולישוק״.
הקומדיה ההיא, שיצר לפני 15 שנה שמואל הספרי, תיארה בדיוק מבחיל את השכונה, התככים והקומבינות שעליהן פועלת הפוליטיקה הישראלית. כתוצאה מכך, היא בעצם קצת חזתה פלח ממה שהתרחש בשנים האחרונות בכנסת ישראל.
מאז, הפוליטיקה הישראלית בלעה סטרואידים ו״פולישוק״ הפך משחק ילדים לעומת החיים עצמם. היורשת של פולישוק, ״מותק בול באמצע״, שגם אותה יצר הספרי, שבה אמש לעונה שנייה בכאן - והיא מצוינת, מצחיקה, סאטירית וחובטת בראש. בין השאר כי היא פשוט מתבססת על המציאות.
זאת אומרת, יש הרגשה כאילו המציאות בעצם כותבת את עצמה לתוך הסדרה. סצנות שלמות, קווי עלילה, דיאלוגים ודמויות רבות פשוט מועתקים מהחיים האמיתיים. רק שינו שם כמה מילים, החליפו שמות, והקבילו את המציאות ההזויה והקיצונית שלנו לסיפור העלילה המתוסרט והכאילו־דמיוני של ״מותק״.
העונה נראה קו עלילה שמרפרר לפורום קהלת ולבחישתו הפרלמנטרית, יש דיאלוגים שמתכתבים עם תיקי ביבי והתארכות המשפט, יש עיסוק בעליבות התקשורת, עקיצות על כל המגזרים ועוד ועוד.
וזה כנראה הקסם של ״מותק״ - היא לא צריכה להמציא כלום. המציאות עושה בשבילה את העבודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
