הפערים בין ערוצים 12 ו־14 מעולם לא היו כה דרמטיים

אחת מהמחלות הכי חמורות של התקשורת בתקופתנו זו העובדה שהיא עובדת בלחנך אותנו. היא כבר לא מדווחת בניטרליות, אלא מתאמצת לעצב תודעה. היא קובעת איך עלינו לחשוב בנוגע לכל דבר שמשודר על המסך. וגם מה שלא משודר.

"מקומם", יקבעו הכותרות כשיציגו בטלוויזיה אייטם שהצופים אמורים לחוש כלפיו רגשות שליליים, או יוסיפו "מרגש" לפני שידור של אייטם חיובי. כי אם לא יסבירו לנו, איך נדע מה להרגיש?

"מטלטל" היתה המילה שנבחרה ברוב הערוצים לתיאור סרטוני החטופים האחרונים ששחרר חמאס. בעבר כינו אותם "אותות חיים". עד לא מזמן קראו להם "טרור פסיכולוגי", וקצת לפני בכלל לא הסכימו לשדר אותם בערוצים הישראליים כי התעקשו שמדובר ב"תעמולת חמאס". אז מה השתנה? או יותר נכון לשאול - מה רוצים שנחשוב עכשיו?

כרגע, למעשה, יש שתי אסכולות סותרות שמושכות את מדינת ישראל לכיוונים מנוגדים - ואנחנו מתקרבים לנקודת ההכרעה ביניהן.

האחת קובעת שצריך להילחם ולא לעצור עד כניעתו המוחלטת של האויב והתבססות בשטחו. סיפוח, התיישבות יהודית בעזה והמשך מאבק מזוין בעצימות כזו או אחרת.

נראה לכם מקרי שפתאום כל הערוצים מציינים לאורך חודש שלם את "אסון ההתנתקות"? חמש סדרות דוקו, עשרות כתבות מרגשות ומקוממות, ומאות פרשנים והוגי דעות מנרמלים בהחלטיות כי רק לקיחת שטחים "תכריע" את חמאס.

לצורך הטמעת המסר - כל האמצעים קדושים: אתמול השוותה דנה ורון בערוץ 14 בין מצבו של החטוף אביתר דוד לבין פינוי גוש קטיף. "מי שכואב לו על אביתר דוד בלי שיכאב לו על הגירוש מעזה - לא מבין איך משורש צומח עץ", אמרה, "עקירה אכזרית הביאה לנו חטופים מורעבים". מקומם או מרגש? תחליטו אתם.

האסכולה האחרת גורסת כי אין ניצחון בלי שיבת כל החטופים, ולפיכך האופציה היחידה היא עסקה כוללת שבסופה נסיגת צה"ל, הפסקת אש וסילוק חמאס מעמדות כוח והשפעה. אחרי שהושתקו לאורך שנה וחצי, נדמה שכרגע הקולות שקוראים לסיום המלחמה מתחזקים - בעיקר בערוצים12ו־13. כדי לשכנע את הצופים משתמשים המשכנעים בהבלטת מצוקת החטופים, מדגישים את המצב ההומניטרי בעזה שמדרדר את מעמדה הבינלאומי של ישראל ואת הקושי הצבאי להשיג הכרעה.

ככה מתנגשות השקפות העולם זו בזו. אלה מאשימים ב"קמפיין תבוסתנות", ואלה מאשימים ב"פאשיזם וכניעה לקיצוניים". כשיונית לוי קבעה בשבוע שעבר שהרעב בעזה הוא "כישלון מוסרי", בערוץ 14כינו אותה "דוברת חמאס". וכשב־14 הסתירו מצופיהם את סרטוני השבי של חטופינו, שפתחו ביומיים האחרונים את המהדורות האחרות, ירון אברהם קבע כי בערוץ המתחרה "שכחו מה זה להיות יהודים".

אבל זה לא שאנשי 14 חושבים שהחטופים לא חשובים, או שלא צריך להראות את סבלם. האמת אחרת: במקום לדווח על המציאות כפי שהיא, בערוצים עסוקים בלהשפיע לנו על המחשבות.

למה הטלוויזיה מנסה לחנך אותנו? | כל הערוצים