יש הרבה מאד נושאים שאפשר לדון בהם כאשר מדברים על השינוי שחל בטלוויזיה הישראלית ב-25 השנה הראשונות של המאה הנוכחית. אחד הבולטים שבהם הוא כמובן היעלמותה של רצועת שישי בערב. אותה רצועה שהכתיבה סדר יום חדשותי, תרבותי וקבעה כיצד יראה השבוע הבא של הישראלים, נעלמה כלא הייתה.
בראיון מעל דפים אלו, הסביר פעם הזמר שלומי שבת: "פעם אם הופעת ב'סיבה למסיבה', הטלפון במשרד היה קורס ביום ראשון, רק מוועדי העובדים שהיו מזמינים אותי להופיע. היום אין את התוכנית הזאת שתעשה את אותו האפקט בדיוק". שבת כמובן צודק, ואפילו רבקה מיכאלי בעצמה דיברה על כך בשישי האחרון אצל ארז טל כמי שפעם הכתיבה סדר יום עם כח שלעולם לא יחזור.
פעם הטלוויזיה של שישי בערב הביאה לנו את ז'וז'ו אבוטבול וגם את שלמה ניצן, ודאגה שיהיה לנו על מה לדבר בשבת שאחרי, היום יום השישי הוא המקום שבו ההיי לייט הכי גדול בו היה 'סברי מרנן', מוצר טלוויזיוני שאנשים מאד מבוגרים אהבו לראות וצעירים הרגישו בכל פריים שלה, שעל אף שהיא מצולמת בצבע היא נראית ונשמעת בשחור לבן.
מה קרה לנו שרצועת השישי ירדה מגדולתה? רק כדי לסבר את האוזן, בקושי 500 אלף ישראלים צופים ביום שישי בערב בטלוויזיה. לכאורה מספר נחמד, אבל במדינה שחיים בה מעל 10 מיליון תושבים, זה מצריך כמובן בדיקה: אפשר לדבר מפוזיציה ולהגיד שמדינת ישראל עברה תהליך של התחזקות, סוגרת טלוויזיה ואייפונים בשבת ולכן הזכייניות השונות לא משקיעות בתוכן עם כניסת השבת, כי יותר ויותר ישראלים לא צופים מסיבות דתיות, ערוץ 14 כזכור ויתר לחלוטין על שידורי טלוויזיה בשישי שבת, ולא משנה מה קורה במדינה בזמן הזה.
יש כאלו שיגידו בדיוק הפוך: אם תשימו לנו 'ארץ נהדרת' בשישי בערב כמו פעם, אנחנו נצפה והרייטינג יהיה בשמיים, אלו הם הזכיינים שבחרו לזלזל בנו הצופים ולכן אנחנו לא צופים במה שהם מציעים. סברה נוספת מדברת על כך שבשנים האחרונות מאביסים אותנו בתוכניות חדשות אקטואליה, עד שבשישי בערב אנחנו בוחרים להתנתק ולעבור ל'נטפליקס', כי כמה אפשר לראות את אותם הפרצופים ולשמוע את אותם הנושאים כבדים מנשוא.
טלוויזיה היא עסק למבוגרים, זה ברור, רוב מוחלט של הצעירים כבר לא מבזבזים את זמנם בצפייה במסך. הזמן עושה את שלו וגם רבקה מיכאלי או מני פאר ז"ל לא היו שורדים היום את הדור הצעיר, כמו ששום מנחה גדול ככל שיהיה לא מצליח לעשות זאת.
אין יותר קובעי קונצזנוס על המסך בישראל. יש אולי מפורסמים, יש אולי כאלה שמנסים למכור לנו דברים אבל בסוף אם אתם קוראים את הטור הזה עכשיו, אתם גם יודעים שהעולם שייך לצעירים והם מה לעשות, באינסטגרם או בטיק טוק. פעם בעוד מערכון גאוני של ה"חמישייה הקאמרית" שעסק בהדתה אל מול חילוניות, צעק מנשה נוי על בנו דב נבון שביום שישי "אני רוצה לראות 'יומן'". כסמל לחילוניות אך גם לתוכנית דגל שהייתה סוג של מצפן עבור הישראליות. היום בדיחה כזאת כמובן שלא הייתה עוברת, בטח לא כסמל לחילוניות או ישראליות, בשביל זה יש את ה"אח הגדול".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו