אף אחד לא הכין אותנו לזה. Unreal, הסדרה החדשה של ה־WWE בנטפליקס, לא סתם נותנת הצצה אל מאחורי הקלעים - היא עוקרת את הקיר לחלוטין. היא מראה לנו בלי פילטרים, איך הקרבות נכתבים, איך המתאבקים מקבלים הוראות בלייב, איך הדרמה נבנית שנייה אחר שנייה - ואיך כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על פרו-רסלינג מתפורר מול המצלמה.
הפרק הראשון מכין את הקרקע לקראת אירוע השיא של השנה: פרק הבכורה של ה-WWE בנטפליקס ששודר בינואר. בפעם הראשונה, הארגון שכולו בנוי על דרמות וסיפורים מוגזמים, עומד להיבחן דרך עיני העולם - וסדרת הדוקו־ריאליטי הזו מתעדת את הדרך לשם. זו לא עוד סדרה על גיבורי ילדות, אלא סדרה על האנשים שמפעילים את המכונה הזאת: ההחלטות מאחורי כל קרב, ההוראות שמועברות בלחישה והתפרים שבין מופע לאמת.
קודי רודס, כוכב ההיאבקות, עומד במרכז הפרק הראשון. הצוות בונה סביבו את הקרב המרכזי, דמותו נכתבת, מעוצבת, מתוחזקת. הוא לא רק מתאבק - הוא הסיפור, או כמו שהוא אומר - הפנים של הארגון. לצידו מי אם לא ג’ון סינה, שמופיע בפרק ומודה בפשטות: “מבחינה פיזית, אני לא יכול יותר”. הסדרה מראה קטעים ישנים שבהם סינה מכריז שהוא “העתיד של הביזנס”, ואז חותכת להווה - אדם בן 47 שמתכונן לסיבוב אחרון. הקרב ביניהם נבנה, לא נחשף, אבל המתח מורגש בכל פריים.
החשיפה המרשימה ביותר שייכת לריה ריפלי, או בשמה האמיתי דמיטי בנט. זו אולי הפעם הראשונה שבה הקהל רואה את אחת הדמויות האפלות והמאיימות ביותר ב־WWE בלי איפור, בלי בגדי עור, מחוץ לדמות. רק בחורה צעירה שמספרת על הילדות שלה, על אהבתה לרסלינג, לכלבים שלה, לפוחלצים ולדברים מפחידים. ואז, בדיוק ברגע שבו אנחנו מרגישים קרובים אליה ומבינים אותה - טריפל H, מי שמנהל את הארגון בשנים האחרונות, לוחש לה מאחורי הקלעים: “ליב תתקוף אותך עם כיסא״. אז שניות אחר כך זה קורה: היריבה שלה תוקפת אותה מול המצלמות, וגורמת לה לנזק של ממש בכתף.
גם CM Punk לא מתבייש לספר את האמת. היריבות שלו עם טריפל H נמשכת יותר מעשור ובסדרה הוא אומר את זה בפה מלא. הוא מתוסכל, מדבר בגלוי על הקושי שלו לעבוד עם מישהו שהיה יריב אישי וכיום מכהן אחד ממנהלי העל של הארגון. ברגע טעון במיוחד, הוא מתלונן שהוא לא שובץ לאירוע רסלמניה לפני עשור, והאמת מדברת בעד עצמה. זה לא תסריט - הוא מדבר מדם ליבו - והמצלמה לא עוצרת.
אחד החלקים המהפנטים בפרק הוא ההצצה ל־Gorilla Position - חדר הבקרה הקרוי על שם המתאבק האגדי גורילה מונסון. זו התחנה האחרונה לפני העלייה לבמה ומוקד העצבים של ההפקה. משם מנוהל הקרב בזמן אמת: מפיק הקרב צופה בכל זוויות המצלמית מדבר עם הצלמים, הבמאים והשופטים, ומנחה את כולם מה עומד לקרות. "עשר שניות זה קורה", "סיים את הספירה עכשיו" ו"קלוז אפ לפרצוף הדרמטי". שם לא לובשים טייטס, שם השרירים לא בולטים - שם שולטים בעולם.
הפרק חושף גם את תפקידם המפתיע של השופטים: באוזנייה, בזמן אמת, הם מדברים עם המתאבקים, מתקנים מהלכים ןשומרים על הקצב. באחד הרגעים, שופטת מזהירה מתאבק שלא להניף כיסא לעבר הקהל. מיד אחר כך, מתאבק אחר דוחף "מעריץ" בקדמת הבמה - ובחדר הבקרה משתוללים: "אסור לדחוף מעריצים!", רק שאז מתברר שמדובר בניצב, שתואם מראש כדי להעצים את הדרמה.
Joesph Park doing everything he can to end the show on time, and Bruce is just starting at him be an asshole.
— Get The Tables (@GetDaTables) July 29, 2025
Thank goodness for William Regal. #WWE #WWEUnreal pic.twitter.com/KLb9CFPtoU
Unreal לא מנסה להוכיח ש-WWE הוא ספורט תחרותי טהור. להפך - היא מציגה את כולם כבובות על חוטים. אבל דווקא כשהיא עושה את זה, היא מצליחה להחזיר לרסלינג את מה שמעטים נותנים לו: כבוד. מאחורי כל קרב יש שיחה, מאחורי כל כניסה יש תכנון, מאחורי כל דמות יש אדם. וכשהם עולים על הבמה - הם נותנים את כל מה שיש להם. כן, זה מבוים. כן, זה מופע. אבל מופע כזה עוד לא ראינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו