ערן זרחוביץ': "להיות ג'ובניק ביחידה מובחרת זה מתח מטורף"

אפשר לעבור לנוח: השירות הצבאי של ערן זרחוביץ' מגיע לטלוויזיה, וזה הולך להיות מצחיק, מצחיק מאוד.

ככה זה כשמדובר בשק"מיסט בסיירת מטכ"ל בשנות ה־90, ובאחד האנשים הכי מצחיקים על המסך. "מטכ"ליסטים", דרמה קומית חדשה שתעלה בקרוב ב־YES, מבוססת על חוויותיו של זרחוביץ' מהתקופה שבה היה ילד מוכשר וחסר ביטחון באופן מוגזם, שנקלע למעוז הגבריות הישראלית שמשפריצה טסטוסטרון במדים.

את הסדרה, שמביים בעז פרנקל, יצר זרחוביץ' עם מויש גולדברג ואילן שפלר ומשחקים בה בין היתר מיכאל אלוני, יעקב זאדה, ידין גלמן, ליה אללוף, בר ברימר, אלון חמאווי, טליה ברטפלד, ועוד.

"אנחנו עובדים על זה כבר חמש שנים, עוד לפני הקורונה", הוא מספר בראיון ל"ישראל היום". "נקודת היציאה היתה השירות הצבאי שלי בסיירת מטכ"ל. הייתי שק"מיסט, ורציתי לחזור לעולם הזה כי אני אוהב את המתח הזה - להיות ג'ובניק מאוד, ביחידה מאוד מובחרת. חלק מהחוויות בסדרה קרו באמת וחלק גדול לא קרה, יש המצאות, אבל זה העולם, סיירת מטכ"ל, שנות ה־90 דרך עיניו של השק"מיסט".

איך הגעת בכלל לתפקיד הזה?

"הפרופיל שלי היה מאוד נמוך, היה לי כתם לידה ליד העין וירד לי פרופיל על זה כי אסור היה לי להיחשף לשמש. חבר שלי, שהיה שם שק"מיסט, המליץ עלי, והתלהבו מיכולות המכירה שלי", הוא צוחק. "גם לדמות של רני יש כתם ליד העין, היה לי חשוב לשים לו את הכתם הזה, כי זה השפיע מאוד על הביטחון העצמי שלי. וכשאתה בן 18 ומגיע ליחידה הזאת, שהיא מין מודל גבריות של כאלה סופר־הירו, ואתה מין קטנצ'יק חסר ביטחון עם כתם לידה על הפנים, עומד בשק"ם - זה מאוד משפיע על החיים שלך".

איפה הכתם הזה כיום?

"המנתח לקח אותו אליו. הורדתי אותו רק לפני כמה שנים מעטות. הוא עיצב את הילדות והנעורים שלי, אחת הסיבות שלא הלכתי ללמוד משחק היתה כי אמרתי 'מי ייתן לי לשחק עם הכתם הזה על הפנים'. גם בפרלמנט, ובארץ, שם יש כבר איפור, היה עניין ותמיד ביקשתי מהמאפרת להוסיף עוד שכבה. היה לי חשוב, כי לכל אחד יש איזה כתם שקשה לו איתו, להכניס את זה לסדרה וגם לתת לעצמי, זה שפחד לשחק עם הכתם, לעשות בסוף דמות עם כתם על הפנים.

"בסדרה אני משחק את האבא של השק"מיסט. זה לא היה באמת, אבא שלי לא היה בבסיס והוא לא בעל קריירה צבאית. בסדרה הוא רס"ר המחנה, שאחראי על הג'ובניקים ביחידה, אבל בחוץ הוא מספר לכולם שהוא מטכ"ליסט, יש לו המון סודות, כולל רומן עם רס"רית, וכשהבן שלו מגיע ליחידה הוא מתחיל להיכנס לבועה של האבא ולהתייצב מול הסודות שלו".

אני מניחה שהיה גם משהו תרפויטי עבורך ביצירה הזאת.

"כן, לגמרי. יש שם גם ענייני אב ובן, לא אחד לאחד - אבל כן היו קווים שהקבילו לקשר עם אבא שלי. הוא נפטר חודש אחרי שסיימתי לצלם וידע שיש סדרה, ולצערי כבר לא יראה אותה.

"זה היה לגמרי תרפויטי ליצור את זה. חגגתי 50 השנה, והיתה הרגשה של מין סיכום, שכדאי שאוציא לפני שאשכח. זו דרמה קומית, אבל זו קומדיה עם דרמה, יש רגש, היה לנו חשוב שיהיה עומק".