יש למה לצפות: "חזי ובניו", הטלנובלה הישראלית החדשה והמסקרנת של HOT, תעלה מחר בבכורה (שני פרקים ישודרו מחר ב־HOT בידור, ב־HOT VOD וב־NEXT TV, ובראשון-שלישי ב־19:35).
בסדרה, שמגוללת את סיפורן של ארבע בנות לאב עיראקי שמנהלות ביד רמה את המוסך שלו שנקרא "חזי ובניו" ויוצאות למסע להסרת הקללה המשפחתית שרובצת עליהן, משתתפים, בין היתר, איציק כהן, נועה אסטנג'לוב, מיקה צור, לירז חממי, לי בירן, אורלי זילברשץ, עינת שרוף, אור בן מלך, ידין גלמן ונלי תגר.
עבור תגר מדובר בתפקיד מיוחד ואחר מתפקידים שגילמה בעבר, כזה שמוציא ממנה גוון שמעולם עוד לא ראיתם אצלה ושמרגש אותה במיוחד. היא מגלמת את נתי (נתנאלה) מושייב, אחותו של נרי, פמיניסטית, לסבית מוצהרת שמאתגרת את ריקי (אחת מארבע הבנות) לבחון מחדש את הבחירות שהיא עשתה בחייה.
"בעצם, הבנות מנהלות את המוסך, ולכל אחת מהן קורה משהו בסדרה. הליין שלי מחובר למה שקורה לריקי, שמגלמת לירז חממי. ריקי, שאמורה להתחתן, מתחילה ברומן לסבי איתי. היא בעצם נכנסת ברכב שלי, ואחרי התאונה היא מתחייבת לתקן לי את האוטו במוסך שלהן, ושם מתחילים ניצוצות אהבה. אני אומרת לה שאני מורה לנהיגה ושאולי היא תרצה לחזק את הנהיגה שלה, ושם הכל מתחיל", מספרת תגר.
זה תפקיד שונה מנוף התפקידים שראינו אותך בהם.
"לירז ואני חברות טובות עוד מימי הסטודיו ביורם לוינשטיין. היא למדה שנתיים מתחתיי, ואנחנו מאוד קרובות. לפני שלקחתי את התפקיד התקשרתי לשאול אותה אם זה יפריע לה, יהיה לה מוזר, לא רציתי להקשות, והיא אמרה שברור שלא. זו פעם ראשונה שאנחנו משחקות יחד וזה מאוד כיף לחברות קרובות במקצוע הזה".
חברות טובות שמוצאות את עצמן משחקות במצבים אינטימיים. איך זה היה?
"חשבתי שזה יהיה לי הרבה יותר מוזר, והופתעתי לגלות שלא. לירז היא בחורה מאוד מושכת, ולמרות שלא יצא לי לפני כן להתנשק עם אישה, זה לא היה לי קשה, זו פשוט היתה חוויה משחקית אחרת.
"נכנסתי לזה מבחינה משחקית, ומאותו הרגע היא כבר לא היתה לירז החברה שלי ואני לא הייתי נלי. לרוב יצא לי לשחק דמויות במשקל קליל יותר, בנות מתפזרות, קלילות, לא מוצאות את עצמן, ופתאום פה הייתי צריכה למצוא איזה סנטר ומגנט בתוך עצמי, קרקוע, כוח משיכה חזק, כזה שיגרום לה להימשך אלי. בדרך כלל יוצא לי לשחק דמויות שנסחפות לתוך סיטואציה, שקורים להן דברים, ופה הדמות שלי בעצם היא זו שגורמת לדברים לקרות, מובילה, משחקת בראש של אנשים סביבה. מהבחינה הזאת זו היתה חוויה משחקית אחרת.
"רציתי שיראו צבע אחר שלי וגוון משחקי שלא יצא לי להראות עדיין. החלטתי שאני הולכת להביא משהו אחר ושייפתי את הכלי כדי להביא את זה".
יודעת להצחיק
כשהיא לא על המסך הקטן או מגישה את תוכנית הצהריים של רדיו 102 לצד לירון ויצמן, תגר עסוקה במופע הסטנד־אפ שלה (ב־23 ביולי בבית ציוני אמריקה בתל אביב וב־24 ביולי בטבעון), שאיתו יצאה לפני כחמש שנים. "במלחמה בעיקר הופעתי בפני חיילים בבסיסים ובשטחי כינוס. לא ידעתי כל כך איך מצחיקים בעולם שאחרי 7 באוקטובר, אבל דווקא ההופעה מולם נתנה לי את האומץ והרצון לחזור לבמה.
"יש לי ממש תפילה שכתבתי לעצמי שאני אומרת אותה לפני שאני עולה לבמה: 'אלי, תן לי את הכוח לעשות את מה שנולדתי לעשות, לשמח לבב אנוש, לתת לאנשים לצאת ממציאות קשה וחשוכה לשעה של צחוק ולשכוח ממה שקורה'.
"בהופעה אני כן מדברת גם על מה שקורה. למופע קוראים 'נלי תגר לא עושה רילוקיישן', אבל אני מדברת על רילוקיישן, על אנטישמיות, על איך זה להיות בצילומים בהודו ולהבין שהאנשים שם מרחמים עלי ברגע שהם מבינים שאני מישראל. אני מרגישה שלצחוק זה באמת איזה כוח־על.
"אחרי הופעה אני כמו היפהפייה הנרדמת - כאילו התעוררתי, הצחוק בהופעה מעורר אותי. אבל זו לא הופעה של בואו נשכח מהצרות, היא לא אסקפיסטית. אני כן מדברת על המצב, על הקושי, על הפחדים, על עצמי בתוך הדבר הזה, וההומור בתוך המקום הזה. אני רואה את התגובות של האנשים, אני מרגישה שזה עושה טוב, ולפעמים זה ממש לא פשוט לעלות אחרי חדשות קשות, למשל. אנחנו חיים במין תוכנית מציאות מאוד קשה, והימים עוברים לאט. אנחנו שנתיים בתוך זה, וזה קשה, מתגעגעים לחיים הקודמים שלנו שאולי לא יחזרו, לשפיות. אני מתנחמת בעובדה שכמו שכל הדברים הטובים נגמרים בסוף, גם לרע יש סוף".
אשת אשכולות
השבוע היא נכנסת גם לצילומים לסדרה חדשה שתעלה בתאגיד, עיבוד לספרה של נעה ידלין "אנשים כמונו", שכתבה ידלין יחד עם עודד לוטן, שגם מביים. היא וגורי אלפי יגלמו זוג בורגני שעובר לדרום תל אביב ולא מצליח להשתלב באזור. במקביל, היא פעילה בעמותת "לקט ישראל". "החקלאים תורמים פירות וירקות, והעמותה מעבירה לנתמכים". היא גם ממשיכה כבר ארבע שנים להיות הפרזנטורית של "ניקול" ("יש ביני לבין מוצרי הניקיון מערכת יחסים נהדרת").
אבל בין כל עיסוקיה היא מקפידה לדבר על המצב ולהביע את דעתה גם בתקופה שבה יש אמנים אשר בוחרים לשתוק. "אני מגיעה להפגנות, כותבת ברשתות, תמיד הבעתי את דעתי, ואני חושבת שהניצחון שלנו יהיה חזרתו של החטוף האחרון - זה הדבר הכי חשוב. המרקם החברתי הוא מה שמחזיק את עם ישראל יותר מציר פילדלפי, והמרקם הזה יתפורר אם לא נחזיר אותם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו