פעם, זאת אומרת בתחילת הניינטיז, נתנו ברשות השידור שעשועון טריוויה מתנשא שנקרא "מקבילית המוחות". כשצפיתי ב"מקבילית" בילדותי היא נראתה לי כמו אולימפיאדה של חנונים, והשאלות שהמטיר יצחק שמעוני על עכברי האנציקלופדיה שהתחרו היו בדרגת קושי בלתי אפשרית. ואף שהמנצח לא זכה בתהילה ובממון, אלא מקסימום בטוסטר משולשים - עדיין היה בזה איזשהו גלאם.
התחלפו מאז דור או שניים. אני גדלתי, החכמתי ולמדתי, וחשבתי: בטח היום אצליח לענות נכון על שאלות שנשאלו שם. צפיתי בפרקים מהארכיון, וכמובן ידעתי מעט מדי. כדי להסביר את מה שאני מנסה להסביר, אתן כדוגמה שאלות שנשאלו בפרקים הללו: "מה פירוש המילה זוגדוס", "באיזה ספר נזכר אחיקם בן שפן", "איזה צייר איטלקי הואשם ברצח", "מה היא זמזומית", "מי הארכיטקט של גני ורסאי", "מי היה קונסטנטינוס ה־11" ו"בין מי למי התרחשה מלחמת התפוזים". לא סתם ציינתי את השאלות הנ"ל. את האחרות אפילו לא הבנתי. לא את המושגים, לא את השמות ולא את השפה.
בקיצור, בעבר שעשועוני טריוויה התנשאו על הצופה הממוצע. הטלוויזיה כיבדה את החכמים, עודדה למידה וטיפחה השכלה. המסר לאזרחים היה ברור: כדי לזכות בכסף ובהערכה דרך המסך צריך להיות גאון. היום זה אחרת. היום לא צריך להפעיל ת'מוח כשצופים בתחרויות ידע כמו "הזירה", כי רמת השאלות היא "תזהו חפצים" או "תשלימו את המילה החסרה בשיר 'לכובע שלי __ פינות'".
"הזירה", שמשודרת מדי ערב בכאן, בוחנת ידע כללי מינימלי. מתחרים, למשל, בזיהוי לפי תמונות של ירקות (מלפפון, עגבנייה וגזר) ודמויות מפורסמות (נועה קירל ובר רפאלי) או בהשלמת סלוגנים מפרסומות כמו "אין אין אין כמו __".
בניגוד נגיד ל"המרדף", ב"הזירה" לא מקדשים ידע. המנצח לא הכי חכם אלא זה שתפקד תחת לחץ. "הזירה" אמנם תוכנית ממכרת וכיפית, אך היא הוכחה נוספת לכך שבימינו להיות חכם זה לא חשוב.
אנחנו מסתכלים סביב, ובכנסת מסתובבים שפע של דבילים שמקבלים מקסימום חשיפה תקשורתית. גם בריאליטי הליהוק הכי אהוב הוא הטייפקאסט של הטמבל טוב הלב. הטלוויזיה מטפחת עבורנו המון רול־מודלים שהשכל אינו האיבר החזק שלהם, והרף יורד נמוך יותר מדי שנה.
הסיפור של שאול חכם הוא דוגמה נהדרת. למרות שמו, חכם מסתמן כעיפרון הכי פחות מחודד העונה בבית "האח הגדול". חבריו לתוכנית מדסקסים על טיפשותו מאחורי גבו. הם עשו לו חידון בעל פה, הוא לא ידע כלום ואחר כך התגונן. "ידע כללי לא מעיד על חוכמה", הסביר, "זה נחמד והכל, אבל אני לא רואה איך זה חשוב. אני מסתדר בחיים (בלי זה) והכל טוב. שורה תחתונה, שאול לא מבין איך זה מועיל לו בחיים - אז הוא מתקדם".
צודק. שאול, שמדבר על עצמו בגוף שלישי. הוא מהאנשים הכי מדוברים כעת על המסך. יותר מוכר ומוערץ ממשתתפי "המרדף", "הזירה" ו"כלוב הזהב" יחד. אחרי הריאליטי ירוויח בקמפיין אחד יותר כסף מכל הגאונים שמתאמצים בחידוני טריוויה.
עצוב, אבל בתקופתנו החברה מתגמלת דווקא בורות וטיפשות. זה בסדר להיות מטומטם. לא לדעת כלום, ללכת כעיוור אחרי העדר, לא לשאול שאלות ולא לחפש תשובות. פעם המוח היהודי המציא לנו פטנטים. פעם היה לנו אלברט איינשטיין, היום יש שאול חכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו