לכל נבל טלוויזיוני יש סוף. לא משנה אם הוא גרגמל, גאס פרינג, רמזי בולטון או סתיו קצין - החברה האנושית דורשת לראות את האיש הרע משלם על חטאיו. זהו גורלו שנכתב מראש.
ועדיין, מאור ברוכמן לא ראתה את זה בא. זה פגע בה כמו כאפה על לחי. כמו כפכף על ג'וק. היא אפילו לא חשבה לארוז את חפציה במזוודה לפני ההדחה.
גם צופי "האח הגדול" לא האמינו שזה קרה להם כבר עכשיו. עוד היו ריבים שהיא לא הספיקה לריב, עוד היו דיירים לא הספיקה לעלוב בהם, היו קללות שלא הספיקה להשתמש בהן. איך הלכה מאיתנו בדמי ימיה? את מי נשנא מחר בבוקר?
ביום שאחרי הדחתה, הדעות ברשת התחלקו בין שמחה לאיד על החיסול הממוקד לבין יגון וצער בגין מותה בטרם עת של דמות שאהבנו לשנוא. כי מאור עשתה את העונה כמעט לבדה.
הסצנות בכיכובה סיפקו מנעד של צעקות, הקנטות, בכי ואובדן עשתונות. יהיה משעמם בלעדיה, ולא יהיה פשוט להיכנס לכפכפים שהשאירה מאחור. מאות תלונות על התנהגותה זרמו לרשות השנייה, אבל בתכלס, אנשים פתחו טלוויזיה ועקבו אחרי הפרקים רק כדי לצפות במאור. והרייטינג טיפס וטיפס. בחודש האחרון ברוכמן היתה ביצת הזהב של רשת 13.
אבל לא רק הקהל והערוץ הרוויחו מקיומה - גם הדמויות שסביבה פרחו בזכותה. מי יודע איפה היתה מאי ללא ההתאבססות של מאור עליה? גם שני ואנה הרוויחו פוקוס מהחיצים שהשליכה עליהן מאור.
הזרקור שהאירה מאור על הדיירים שסביבה שירת בעיקר אותם. הם השיגו חשיפה, חמלה ותמיכה ציבורית - בגללה. לפיכך, השאלה האמיתית היא: האם הדחת הנבל העונתי זה טוב או רע לתוכנית?
התשובה: זה איום ונורא. מאור היתה נבל עם עומק. "אני אולי מצטיירת כביצ'ית, אבל אני לא ביצ'ית. אני פוגעת כי אני מאוד כנה", היא אמרה לפני שנסגרה עליה הדלת. תרשו לי לחלוק על הביצ'ית הראשית: מאור היתה שחקנית. שחקנית נהדרת, שגילמה בצורה מושלמת את דמות האחות המרשעת בריאליטי עממי. היא העליבה, השפילה והקטינה, וגם בכתה והתמסכנה - כי אלו חוקי הפורמט. היא מגנטה צופים ועשתה טלוויזיה נהדרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו