ביל מוירס, לשעבר דובר הבית הלבן ואחד מאנשי התקשורת הציבורית המזוהים ביותר בארצות הברית, מת בגיל 91. הוא נפטר ביום רביעי בבית חולים במנהטן שבניו יורק, בעקבות סיבוכים של סרטן הערמונית. משפחתו מסרה כי בשנים האחרונות התמודד עם מחלה ממושכת. ביל מוירס הותיר אחריו את רעייתו ג’ודית, שני ילדים ונכדים.
מוירס שימש כדובר הבית הלבן ומקורבו של הנשיא לינדון ג’ונסון בין 1965 ל־1967. הוא היה מעורב בחקיקת תוכניות “החברה הגדולה” (Great Society), בהן חוק זכויות האזרח וחוקי הבריאות Medicare ו־Medicaid. הוא התפטר מתפקידו במחאה על הסלמת מלחמת וייטנאם.
לאחר עזיבתו את הממשל הפדרלי הפך לעורך הראשי ולמוציא לאור של העיתון “Newsday”, שזכה בתקופתו בשני פרסי פוליצר. בעשורים הבאים עבר לטלוויזיה והיה לאחד הקולות המרכזיים של התקשורת הציבורית בארה”ב.
ב־PBS ובערוצים נוספים הנחה תוכניות תחקיר וראיונות מוערכות ובהן Bill Moyers Journal, Now with Bill Moyers ו־The Power of Myth עם ג’וזף קמפבל. הוא נודע בגישה ביקורתית ועמוקה לשאלות חברתיות, פוליטיות ותרבותיות.
על פועלו זכה ביותר מ־30 פרסי אמי, ב־11 פרסי פיבודי והוכנס להיכל התהילה של הטלוויזיה האמריקנית. נשיאת PBS, פאולה קרגר, ספדה לו ואמרה כי “ביל היה לא רק עיתונאי מן המעלה הראשונה, אלא דמות מפתח בהקמת PBS והגדרת המשימה הציבורית שלה”.
במהלך הקריירה שלו לא היסס מוירס לעסוק גם בסכסוך הישראלי־פלשתיני, וביקר בישראל פעמיים, כולל שהות במזרח ירושלים ובאיו"ש. בתוכניותיו ב־PBS הציג את האלימות וההרס משני הצדדים, עם דגש על ההשלכות ההומניטריות ברצועת עזה, מה שעורר עליו ביקורת מצד ארגונים פרו־ישראלים שטענו שהוא מציג את ישראל באור שלילי.
מוירס עצמו טען בתגובה כי מטרתו הייתה להראות את המורכבות והכאב של כל הצדדים ולמנוע צנזורה בדיון הציבורי. עם זאת, גם חלק מצופיו בארצות הברית טענו שהתיאורים היו קשים ואפילו “מוטים” לטובת הנרטיב הפלשתיני, והוא נדרש להגיב לכך ואף פרסם הבהרות ותשובות לצופים שראו בדבריו חוסר איזון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו