"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
בקרוב יירצחו פה עיתונאים, אל תגידו שלא הזהרנו
אנשי העיתונות בישראל הפכו לשנואים ביותר - הם המקור להוצאת התסכולים ובעיקר, הם חסרי הגנה • מקרי טלי מורנו ופז רובינזון ממחישים את הקרקע הפוריה שצמחה פה לתקיפת התקשורת - בזמן שהשר קרעי בשלו • רק שלא נגיד "הכתובת הייתה על הקיר"
פז רובינזון הותקף בשידור . צילום: צילום מסך
עובר מסך

בקרוב יירצחו פה עיתונאים, אל תגידו שלא הזהרנו

אנשי העיתונות בישראל הפכו לשנואים ביותר - הם המקור להוצאת התסכולים ובעיקר, הם חסרי הגנה • מקרי טלי מורנו ופז רובינזון ממחישים את הקרקע הפוריה שצמחה פה לתקיפת התקשורת - בזמן שהשר קרעי בשלו • רק שלא נגיד "הכתובת הייתה על הקיר"

עדי רובינשטיין
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

[object Object]

בקרוב זה יקרה, אף אחד כמובן לא ייקח אחריות, כולם יגנו מקיר לקיר, ולמחרת כבר נשכח שרצחו פה עיתונאי או עיתונאית. בסוף העיתונאים והעיתונאיות ישלמו את המחיר ומישהו יחליט לעשות מעשה. אין שנואים היום מעיתונאי ישראל, הם המקור להוצאת כל התסכולים, הם בחזית הסכסוך החברתי שאנחנו נמצאים בו ובעיקר הם חסרי הגנה וכולנו ראינו את זה בשידורים החיים במלחמה ועוד לפני.

באוטוביוגרפיה של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, יש פרק שנקרא "אל תקרא עיתונים", כאשר הציטוט הזה נאמר לו בשיחה אישית על ידי מרגרט תאצ'ר, "אשת הברזל" הבריטית. במילים אחרות, אין מה לקרוא עיתונים או לצרוך תקשורת כי מה הם יודעים, ותמיד הם יציגו הרי תמונה לא נאמנה.

הרוח הזאת, שעיתונאים ותקשורת בעצם רוצים ברעת מי שעומד בראש המדינה, ובעצם חותרים תחת קיומה של המדינה, היא זו המנשבת במדינת ישראל בשנת 2025.

קחו לדוגמא אתמקרה טלי מורנושהעזה להגיד שאולי עדיף לא להגיד בערוץ ממלכתי, "טפו, חמסה". וואי וואי, פתאום העיתונאית הוותיקה שהגיעה ממשפחת מרוקאית מעכו, הפכה להיות אשכנזייה מסביון. ככה בקלות, רק ביקשה לשמור על שפה שלא מתאימה לשכונה וכבר שכחה מאיפה באה, אם אתה מתנגד לרדידות, הרי זו גזענות.

טלי מורנו, צילום: רונן פדידה

בכוונה בחרתי כאן את המקרה הפחות גרוע של השבוע ולא כמו זה שתושבת באר שבעהטיחה בכתב ערוץ 13 פז רובינזון שהוא "נאצי". פעם מילה כזאת בחברה הישראלית הייתה הקו האדום, זאת שלא אומרים אפילו בצחוק. היום נאצי זו קללה נפוצה ולגיטימית. והכי קל להטיח אותה בעיתונאי שמגיע מערוץ שמזוהה עם השמאל הישראלי.

נכון שערוץ 14 הוא קרקע פורייה למניפסטים של שנאה כנגד ערוצים אחרים, והנושא עובר כחוט השני בין כל התוכניות בו כניסיון לפצות על הרייטינג החלש. אבל זה לא שכתבי ערוץ 14 מגיעים להפגנות בקפלן ומחלקים להם שם בקלאוות אלא הפוך מזה, והם מותקפים לא אחת.

חופש עיתונות הוא לא רק להתלונן על הברור מאליו, אלא גם לעמוד איתן כאשר המחנה השני הוא זה שתוקף עיתונאים. החבורה שתקפה את אסף פוזיילוב וקראה "כל השמאלנים שרמוטות" לא חידשה למעשה שום דבר. לקחת את המקרה הזה כאבן בוחן לא ילמד אותנו דבר: אוהדי בית"ר ירושלים הכו נמרצות עיתונאי לפני 40 שנה כבר, והחבורה שרואיינה בבאר שבע לא שונה בהרבה למרות שעבר מאז דור.

פז רובינזון הותקף בשידור, צילום: צילום מסך, רשת 13

ומה לגבי תקיפת עיתונאים ערבים שבאים לעשות את עבודתם? על זה כבר איש לא מדבר ובתחתית הרשימה עיתונאים זרים, הם בכלל אנטישמיים שונאי ישראל. אז מה אם חלקם יהודיים, מה זה קשור לנושא? הם כולם BBC.

אם שלמה קרעי הוא שר תקשורת רציני ולא רק מכור לכותרות, הוא צריך לצאת בהצהרה פשוטה ולהגיד שאחד מיסודות הדמוקרטיה הוא שמירה על חופש עיתונאי בכל מחיר. ושלהגיד לעיתונאי "נאצי" לא יקרה במשמרת שלו, וגם תקיפת עיתונאים ערבים או זרים לא תקרה במשמרת שלו גם לא בזמני מלחמה.

הסיכויים שהדבר יקרה הם כמובן קטנים, כי לא בטוח ששלמה קרעי מבין את הבעייתיות בהתנהגות הזאת. קל לפתור את זה בכמה עשבים שוטים בבאר שבע או בהפגנות בקפלן וככה להמשיך הלאה. אבל אחרי שהטרגדיה תתרחש, כולנו נצקצק ונגיד "שהכתובת הייתה על הקיר" או יותר נכון, בעיתון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...