אמר מי שאמר שישראל היא אולי מדינה שקשה לחיות בה, אבל בהחלט כיף להיות בה עיתונאי. תראו את מקבץ החדשות שהתרחש רק אמש במהדורות: פיזור הכנסת כן או לא, איראן כן או לא, לקנות דירה במתחם שדה דב כן או לא.
לצפות בפרשנים הפוליטיים הזכיר לי שוב שאף על פי שלי כחלק מעיתונות הספורט נוהגים לבוז על ספקולציות וניחושים, החברים מהתחומים החשובים יותר זוכים לחסינות. האם גפני יחתום או אדלשטיין יעזוב - זה לא אותו דבר בדיוק כמו לדווח על כדורגלן שיחתום או לא יחתום? תנסו להפוך את זה ל: מסתמן - יולי אדלשטיין לא ימשיך בליכוד.
והיו כמובן התמונות הקבועות: ביבי יורד במדרגות והמיקרופונים נצמדים אליו כאילו הוא כדורגלן בליגה הארגטינית בירידה מהמגרש, והוא מתעלם ומסביבו עשרות אנשים, שאיש לא יודע מי הם, מאיצים בו להמשיך הלאה ולהתעלם מהעיתונאים העיקשים. אחר כך, כדי לא לקחת יותר מדי אחריות, אמרו לנו: "זה יכול להימשך גם עד שלוש בבוקר". ואם יימשך עד חמש בבוקר, מישהו יזכור? ואם לא יהיו בחירות, יגידו לא נורא, בספטמבר יהיה. מקסימום יוני ואם יטעו, יגידו אמת לשעתה.
ומה לגבי איראן? כבר קרוב לשנה אף אחד לא פוסל תקיפה, של האיראנים או שלנו או של שני הצדדים גם יחד. זה יכול לקרות היום או מחר או עוד חצי שנה. אנחנו כבר בשלב כזה שבחדשות שלנו, מרוב שיש חדשות, כולם עברו לספקולציות. זו לא עיתונות רעה חלילה, אבל מצד שני היא לא שונה בהרבה מכל סוג של עיתונות, והיא מעלה שאלה על תפקידה של העיתונות בעידן החדש. או שעושים "פטריוטים" או שעושים עיתונות, אבל נראה שיש לנו קומפוט שלם שבו הכל התערבב זה בזה, במטרה ללכוד אותנו מלברוח לטיקטוק.
ואז, באמצע המהדורות או אולי לקראת סופן, סוף־סוף קיבלנו אייטם שהיתה בו אמת ודאית: נצרת עולה על גדותיה מרוב זבל, התושבים מדווחים שהם חיים בסירחון מוחלט ובסכנה תברואתית. הם שורפים זבל כמו לפני 100 שנה. מסתבר שזה ככה ככר כמה חודשים, אבל לאיש לא היה מספיק אכפת בשביל שזה ידווח בעיתונות המיינסטרים. אתם יודעים לבד שאם זה היה קורה בעיר של יהודים זה היה מגיע מזמן לחדשות, אבל כולה נצרת וגם אין בה תיירים עכשיו, אז למי אכפת.
"בסן פרנסיסקו הגשרים זקוקים להחלמה, ברוסיה עוד אסון של רכבות", שרו משינה לפני 35 שנה, וסיימו ב״לי ולך נותר רק לקוות". נו, זה מסכם את מצבנו גם בדקות אלו ממש. אגב, יש לכם מושג לאיפה נעלמה הברוקולי מ"הזמר במסכה"?
מהדורות החדשות | כל הערוצים