פגיעה בשם הטוב של הקבוצה? "אוהדי כדורגל יעופו על הסדרה הזו, גם אוהדי בית"ר"

כששון סופטי קיבל את התסריט של "חוליגנים", סדרת הדרמה החדשה ומעוררת הסקרנות שתעלה הערב (שני) בכאן 11, הוא הרגיש אליו חיבור מיידי.

כשהיה נער מתבגר באור יהודה, הרבה בטרם הפך שחקן מוכר מסדרות כמו "תחריר" או "שלומי 6", סופטי נהג להיכנס ללא מעט מריבות וקטטות ולהסתבך עם המשטרה. זו לא היתה ילדות עבריינית לפי הספר, כפי שהיתה פשוט תולדה של סביבה וחברה. אבל חוויית החיים המוקדמת הזו עזרה לו להיכנס לנעליו של עובד חממי, הדמות שלו ב"חוליגנים". חממי הוא ראש ארגון אוהדים קיצוני של קבוצת כדורגל ירושלמית. אדם רודף כבוד ונאמנות, שמסוגל לחשוף את הצדדים הלא נעימים שלו כל אימת שהוא מרגיש פגיעה באגו או בערכיו.

"בהיסטוריה שלי יש הרבה אלימות", אומר סופטי. "לא הייתי ילד אלים שמחפש לריב, המריבות שלי נעו סביב נושאים של חוסר כבוד וזלזול בי. תמיד הייתי יוצא נגד החזקים, לא החלשים. הילדים שרבתי איתם בבית הספר היו תמיד כאלה שלמדו שנה-שנתיים מעלי, חבר'ה כוחניים שבאו להשפיל אותי. אני יכול להגיד שעד גיל12-13, אפילו 16, היתה אלימות בחיי, ואז עזבתי את האזור שגרתי בו והחיים שלי תפסו כיוון אחר לגמרי. הגעתי לתל אביב, הכרתי אנשים מסוגים אחרים ונחשפתי לעוד עולמות".

במידה מסוימת החיים הכינו אותך לתפקיד הגדול הראשון שלך.

"אני בטוח שהילדות שעברתי תרמה לי. ברגע שקראתי את הטקסט לאודישן, חשבתי 'זה כמו כפפה ליד עבורי'. בסדרה לא שיחקתי, ממש הבאתי נטו את עצמי. אני מכיר את העולם הזה. לא בהכרח עולם הכדורגל, אלא של אנשים קצת בעייתיים עם כוח. כאלה שיגידו שהם לא פראיירים, אנשים שפועלים מתוך כבוד. 'לא ידרכו עלי, לא ישפילו אותי, לא יתעסקו איתי'. מהצד השני, אני אדם עם הרבה מאוד כבוד, וגם התפקיד הזה דורש כבוד. כל חיי חונכתי על נתינת כבוד, ועד היום זה ערך עצום בשבילי. אני תמיד מכבד את כולם. עובד חממי דורש כבוד, אבל הוא גם נותן אותו, ובגלל זה אם לא מכבדים אותו הוא משתגע".

דרמת מתח אנושית

"חוליגנים", שאותה יצרו לי גילת, יובל ברונשטיין, יזהר הרלב ואסתר נמדר־תמאם, יותר משהיא סדרה על כדורגל, היא דרמת מתח אנושית וחברתית. גיבוריה הם צעירים אבודים, שאת תחושת המשפחתיות והשייכות הם מקבלים ממועדון אוהדי קבוצת הכדורגל האהובה עליהם. זהו עולם מלא ריגוש וטוב, אך כזה שגם מכיל בתוכו מתחים ואינטריגות מול ארגוני אוהדים קיצוניים של קבוצות יריבות, מה שמוביל לא אחת להתפרעויות, לאלימות ולאובדן שליטה וסדר.

עוד בטרם עלתה הסדרה לאוויר כבר נוצרה סערה סביבה, כשהמועדון של בית"ר ירושלים ניסה למנוע את שידורה, ואף שלח לתאגיד השידור הציבורי מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, בטענה שהסדרה פוגעת בשמה הטוב של בית"ר ובאוהדיה הרבים. אחת הסיבות לכך, מעבר לעובדה שהסדרה ממוקמת בירושלים, ממש בתוך אצטדיון טדי, היא שצבעיה של קבוצת הכדורגל שבמרכזה הם שחור וצהוב - צבעיה של בית"ר ירושלים.

"אני יכול להבין את זה שאוהדי בית"ר חושבים שהסדרה מתעסקת בהם, כי יש בה קבוצה ירושלמית בצבעי שחור וצהוב", אומר סופטי, "אבל בסופו של דבר זו דרמה עלילתית שמספרת סיפור על יחסים, והיא פשוט ממוקמת בעולם הכדורגל. באותה מידה זה יכול היה להיות עולם של משפחות פשע, או של סופרמרקט כמו ב'קופה ראשית', ובהרבה עולמות אחרים. אבל איפה תמצא עוד עולם צבעוני כזה, עם אש ותשוקה, כמו עולם הכדורגל?"

מה לגבי הבחירה בצבעי בית"ר? היא לא מותירה המון מקום לדמיון.

"זו בחירה של היוצרים המהממים, ואני לא יודע למה בדיוק היא נעשתה, אבל אני חושב שאם מוכרים סדרה לחו"ל (בחודש שעבר נמכרו זכויות השידור של הסדרה לרשתות בצרפת ובגרמניה, ע"פ), כדאי לשים במרכזה קבוצה ירושלמית, מעיר הבירה שלנו.

"בסוף אין בה שום דבר שקשור בבית"ר או שמזוהה עם הקבוצה הספציפית הזו. באותה מידה זה יכול היה לספר סיפור של מועדון אחר.

"הפרסום הזה יצר המון באזז סביב הסדרה, שזה מצוין, אבל אני חושב שאוהדי כדורגל יעופו עליה, גם אוהדי בית"ר - כי היא מציגה את התשוקה, היופי, הקסם, הכיף והאש שקיימים במקומות האלה.

"בצילומים חשבתי לעצמי 'וואי, למה אני לא אוהד כדורגל?' איזה כיף זה, אילו עוצמות. זה מטורף".