שירות הסטרימינג של אפל מבקש להוכיח שגם הוא יכול לשחק אותה נטפליקס ולהפיק שוברי קופות תפלים, ממוחזרים וחסרי ייחוד שיישכחו מליבכם אלפית שנייה אחרי שתסיימו לצפות בהם. האמצעי: "מעיין הנעורים", סרט הרפתקאות עתיר תקציב ואפקטים שזורק את אינדיאנה ג'ונס, "צופן דה וינצ'י", "אוצר לאומי" ו"המומיה" אל תוך הבלנדר, ומקווה לטוב. התוצאות בהתאם.
ג'ון קרסינסקי ("המשרד", "מקום שקט") מגלם הרפתקן מתחכם שמתרוצץ ברחבי העולם בחיפוש אחר מעיין הנעורים. נטלי פורטמן מגלמת את אחותו הסקפטית והמרובעת שמוצאת את עצמה מצטרפת אליו, למרות שהיא לא באמת רוצה בכך (מה שכמובן יאפשר לה להתלונן ולהתבכיין לכל אורך הדרך).
השניים מקפצים בין וינה ללונדון למצרים ופותרים חידות מטופשות שאט-אט מקרבות אותם למטרתם, כאשר תוך כדי הם נרדפים בידי אינטרפול ובידי האגודה הסודית שנשבעה להגן על מעיין הנעורים בכל מחיר (אתם יודעים, כמו החבר'ה האלה מ"אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" שנשבעו להגן על הגביע הקדוש).
הייתי רוצה לומר לכם שהמרדפים הנ"ל הדביקו אותי למושב מרוב שהם מסעירים, ושהבדיחות שהדמויות השונות מספרות במהלכם מצחיקות, או לכל הפחות מעלות חיוך, אבל האמת היא שההיפך הוא הנכון. קרסינסקי לחלוטין לא מתאים לתפקיד השובב השרמנטי, ובמשך כל הסרט בעיקר נראה כאילו שהוא מנסה לחקות את ריאן ריינולדס (איכשהו הוא מצליח להיות אפילו מעיק ומתיש יותר מהמקור).
פורטמן, מצדה, לא מפסיקה להתלונן ולצעוק על אחיה, והמצב אינו משתפר הרבה בגזרת שחקני המשנה, שכוללת את דונל גליסון (בתור המיליארדר הגוסס והמסתורי שמממן את משלחת החיפושים), את אייזה גונזלס (שמנסה למנוע מקרסינסקי למצוא את מה שהוא מחפש, ושמבלה את מרבית זמן המסך שלה בפלרטוטים עקרים איתו) ואת סטנלי טוצ'י (שאסף צ'ק שמן, יש לקוות, עבור הופעת האורח הקצרצרה שלו).
אולי תופתעו לשמוע שמי שביים את "מעיין הנעורים" הוא לא אחר מגאי ריצ'י, שחתום על שורה ארוכה ומגוונת של סרטים שהם לכל הפחות כיפיים (כמו "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים", "סנאץ'", "הג'נטלמנים", "שומר טינה" ועוד). בשנים האחרונת, ריצ'י החרוץ הפך באופן רשמי לשכיר חרב, והוא עובר מפרויקט לפרויקט במהירות וביעילות. אך דווקא כאן, עם אחד התקציבים הגדולים ביותר שאי פעם ניתנו לו, סגנונו הכה מזוהה והכה מבדר נעדר לחלוטין, והוא ניאות להגיש לנו יצירה אנמית ואנונימית שאין בה טיפה של חן. עד כדי כך שאם לא הייתי אומר לכם מי ביים את הסרט, בחיים לא הייתם מנחשים. סצינות האקשן עוד איכשהו עובדות, אבל סצינות הדיבורים שמחברות ביניהן מגרדות את תחתית החבית מכל בחינה (דיאלוגים, משחק, רמת עניין), ועשויות להוות אתגר רציני ביותר עבור צופים עייפים שזרוקים על הספה אחרי יום עבודה.
"מעיין הנעורים" אולי אינו סתמי ומדכא כמו "הודעה אדומה", הלהיט הענק של נטפליקס עם דוויין ג'ונסון וגל גדות מלפני כמה שנים, אבל הוא בהחלט נתפר מאותו הבד. זהו לא סרט שנעשה כדי שיצפו בו ברצף ובתשומת לב. זהו "תוכן" שהופק כדי להתנגן ברקע בזמן שאתם גוללים בסמארטפון או עונים לאימיילים שהצטברו לכם באינבוקס. השקיעו בו כמה מאות מיליוני דולרים, וקורים בו מלא דברים. אבל אין בו טיפה של כיף, מקוריות או יצירתיות, ואין לו שום דבר שמזכיר נשמה. אמנם לא עשו אותו בעזרת תוכנת AI. אבל אם הייתי אומר לכם שכן, רוב הסיכויים שהייתם מאמינים לי. וזו, אם לסכם, בעייתו הגדולה ביותר.
"מעיין הנעורים", ארה"ב 2025
ציון: 2 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו