אף שז'אנר הדוקומנטרי, בטח זה של "פשע אמיתי", הגיע למיצוי ונמאס על רבים מהאוכלוסייה, עדיין ממשיכים לייצר ממנו ובכמויות מכובדות. הטרנד, שהחל מפודקאסטים לפני יותר מעשור, מתקשה כבר לחדש, אבל מדי פעם צצה לה איזו יצירה שבכל זאת תופסת את הצופה.
היוצרים הישראלים דניאל סיוון ומור לישי חזרו בסוף השבוע עם "מצוד אמריקאי: אוסאמה בן לאדן", סדרה דוקומנטרית בת שלושה חלקים שיוצאת כחלק מאנתולוגיית סדרות הדוקו "מצוד אמריקאי". הסדרה האמריקנית טיפלה עד כה בשני סיפורים אמריקניים - המצוד אחר או. ג'יי סימפסון והמצוד אחר האחראים לפיגוע במרתון בוסטון. מלבד העובדה שכולם קשורים באמריקה, אין באמת שום קשר בין המקרים, אבל דווקא הסיפור של בן לאדן יכול להסביר לנו כישראלים משהו על עסק הביש שאנחנו נמצאים בו בשנתיים האחרונות, ולכן הוא שווה צפייה.
הסדרה, חשוב להגיד, היא בכל זאת סדרה נטפליקסית. אין בה עומק או דיונים מוסריים, אין פרספקטיבה היסטורית ואין דיון פוליטי. אבל מבין השורות צצות מסקנות כאלה ואחרות שדווקא אנחנו כישראלים צריכים להקשיב להן טוב־טוב.
קודם כל, הרצון לנקמה שמופיע בסרט הוא רצון טבעי ומוצדק, אבל גם מעלה את השאלה באיזה מחיר, במיוחד זה הפיזי, ועד המחיר הזניח ביותר - זה הכלכלי. נוסף על כך מרואיינים בסרט קציני המודיעין שהואשמו בדוח החקירה על מאורעות 11 בספטמבר כי לא משכו דיו במעילו של ג'ורג' בוש והגורמים הממונים. אם זה נשמע לכם מוכר, אתם לא לבד פה.
אחר כך עולה הדיון הקצר והלא ממצה על מתקן הכליאה גואנטנמו, וכמו אצלנו עולה השאלה המוסרית: בזמן מצוד אחר טרוריסטים, עד כמה רחוק ניתן ללכת בעינויים של מחבלים לפני שאתה הופך להיות בדיוק כמוהם. ובעצם, מה מבדיל אותך מהטרוריסט המוסלמי? ובסיום כמובן, לאחר עשור שלם של מרדף אחרי הטרוריסט הידוע לשמצה, עולה השאלה הקבועה - אוקיי, חיסלנו אותו, אבל טרוריסטים מוסלמים יש עוד בשפע ברחבי העולם. "אבל לפחות סיימנו את הפרק הזה", אומר אחד המרואיינים, כמו מנסה למצוא נחמה בזה שברור שבן לאדן הוא לא הרשע האחרון בעולם. ואכן, אחרי הופעת דאעש איש בקושי דיבר על אל־קאעידה, שנראו כמו זיכרון ישן מתחילת המילניום הנוכחי.
אחד הדברים הבולטים בסדרה הוא כמובן השיח האמריקני. מצד אחד, קאובויים שדופקים על השולחן ורוצים להביא את הראש של בן לאדן על מקל, מצד שתי נשים רגישות שמסבירות שהן לא יכולות לשתף פעולה עם מעשים לא מוסריים. קשה להבין איך מהאסון הנורא הזה שעיצב את אמריקה בדור האחרון נולד הדור של הטיפשים עם השיער הוורוד מאוניברסיטת קולומביה, שעדיין מסוגלים להסתכל על טרוריסטים מוסלמים ולראות בהם לוחמי חופש, אף שהעיר שהם מתגוררים בה עברה את התקפת הטרור הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית על ידי אותו סוג של "לוחמי חופש".
אחד המרואיינים מעלה לקראת סוף הסדרה את המחשבה שאולי בן לאדן ניצח. שהוא גם הרג אלפי אמריקנים, גם פורר את החברה האמריקנית מבפנים ושינה אותה לנצח, וגם הראה לרבים אחרים שאולי הטרור הוא דרך לא רעה לשנות את החברה שנלחמים בה. כישראלי שצופה בסדרה הזאת, השאלות הללו מטרידות, כי גם אנחנו יכולים לשאול את אותן השאלות בדיוק.
"מצוד אמריקאי: אוסאמה בן לאדן", נטפליקס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו