"הראש" מקובעת בתבניתיות שלה - שכל מה שיוצא ממנה זו רק קלישאה מעייפת

כידוע, כל פצצה שתתגלה בסדרת טלוויזיה תמיד תהיה מחוברת לשעון עצר דיגיטלי עם ספרות אדומות. זה מצטלם יפה, וגם אם מטעני חבלה לא באמת פועלים בצורה כזו - עדיין, כל פצצה נראית בדיוק ככה על המסך. אחר כך השעון יספור לאחור בדרמטיות, המוזיקה תגביר קצב, והזיעה תימרח על פניו של הגיבור. אם הגיבור יידע (והוא יידע) לחתוך את החוט בצבע הנכון - הוא ינטרל את האיום, השעון ייעצר שלוש שניות לפני הפיצוץ, וחפים מפשע יינצלו.

אין על קלישאות נדושות של סדרות אקשן, מתח וריגול. הן חוזרות על עצמן שוב ושוב עד שנדמה כי רוב יצירות הז'אנר הן בעצם קלישאה אחת גדולה. גם "הראש", דרמת הריגול של קשת שמתקרבת לפרק הסיום שלה, היא לא יותר מעוד סדרה קלישאתית - אפילו אם יש לה את יהודה לוי כראש השב"כ, שנאבק בבוגדים מבית ובניסיונות להדיחו. בשמונת הפרקים עד כה לא פספסה הסדרה שום הזדמנות להשתמש ולזרוק כל קלישאה אפשרית.

פרק אחר פרק הראש, זאת אומרת יהודה, הולך על ראשו של חשוד חדש. הוא חוקר פרשת הדלפות ביטחוניות חמורה ששרפה את סוכני הארגון בעזה, וככל שמתקדמים בסיפור כך צצים עוד ועוד חשדות כלפי מקורביו. כל אחד מהם, כמובן, סוחב איתו מניע כלשהו שאמור לשכנע אותנו שהוא האיש הרע - רק כדי שנגלה בהמשך כי יש הסבר הגיוני שמנקה את החשודים הטבעיים מכל אשמה. ככה פועלת קלישאת הז'אנר, שקובעת כי זהות הנבל האמיתי (האשם/הרוצח/הבוגד/המדליף) תיחשף רק בפרק הסיום.

והוא יביט בעצמו במראה בסצנה דרמטית, ומישהו ימות בזרועותיו של מישהו, ותמיד יהיה סוכן שפרש וחזר לעבודה בפעם האחרונה, ובדיוק כשמזפזפים בטלוויזיה תמיד מופיע שדרן חדשות שיסכם את ההתפתחויות החשובות בעלילה. בקלישאה של "הראש", כמו בכל סרט סוג ג', כדי לשבור את הגיבור ולהשפיע על דרכיו משתמשים האויבים שלו בילדים או באנשים חפים מפשע. ככה גם הגיבור המחוספס והכל־יכול נשבר בסוף. אפילו אם הוא יהודה לוי.

כידוע, כל ארגון ביון או סדרת פשע זולה צריכים שיהיה ברשותם האקר גאון, שמתקתק לחיצות על מקלדת ובתוך 20 שניות פורץ לכל מצלמת אבטחה, חשבון בנק, טלפון סלולרי או פקס. כי בפנטזיה הטלוויזיונית השב"כ יודע כל מה שמתרחש בסמטאות עזה, משקיף על כל מפגש, מאזין לכל שיחת חולין, ויש לו כוח אינסופי וגישה להכל. ועל אף כוחות־העל, גיבורנו הוא בסך הכל בן אנוש. בסוף הוא בכל מקרה ישמע את המשפט "אתה אולי ראש השב"כ, אבל אני עדיין אמא שלך" - כי ככה מחייבת הקלישאה.

ואחרי שנתייאש, יחשפו בפנינו את הנבל. לפני שהוא ייעצר, ימות או יברח הוא יתעקש לתת מונולוג קלישאתי מלא פאתוס שמסביר את דרכיו, כי אלה כללי הז'אנר הנדושים. "הראש" מקובעת כל כך בתבניתיות שלה, שכל מה שיוצא ממנה בסוף זו רק קלישאה משומשת ומעייפת.

הראש - פרק אחד לפני הסיום | קשת 12, 21:30