התשובה ל"הלוטוס הלבן": הכוכבת הגדולה חוזרת בסדרה חדשה בנטפליקס

אחרי תקופה ארוכה מחוץ לאור הזרקורים, טינה פיי חוזרת לחזית. הסדרה החדשה שלה, "ארבע העונות", שעולה בסוף השבוע בנטפליקס, מסדרת לפיי את תפקידה הטלוויזיוני המשמעותי ביותר מאז ש"רוק 30" המופתית הגיעה לסיומה ב-2013, ומציבה אותה לצד אגדות קומיות אהובות כמו סטיב קארל ("בתול בן 40", "המשרד") ו-וויל פורטה ("מקגרובר").

"ארבע העונות" – שמשווקת כ"תשובה של נטפליקס ל'הלוטוס הלבן'" - היא דרמה-קומית מתוקה-חמוצה העוסקת בקבוצה של שלושה זוגות שנוהגת לצאת לחופשות משותפות ביעדים ציוריים, כאשר כל שני פרקים של הסדרה מוקדשים לחופשה מפנקת אחרת (הסדרה מונה שמונה פרקים סך הכל).

פיי ופורטה מגלמים את אחד הזוגות, השחקן הדרמטי המוערך קולמן דומינגו ("סינג סינג", "אימת המתים המהלכים") ומרקו קלוואני מגלמים זוג נוסף, ואילו קארל הוא זה שמזעזע את הדינמיקה הקבוצתית עד היסוד כאשר הוא מחליט לפתע להתגרש מאשתו הדכאונית והמחניקה (קארי קני-סילבר) ולפצוח במערכת יחסים עם אישה צעירה בהרבה - מה שכמובן משפיע גם על הזוגות האחרים.

הסדרה מבוססת בחופשיות על סרט נשכח של השחקן אלן אלדה ("מ.א.ש") מראשית שנות השמונים – שבו פיי צפתה לראשונה בגיל 11 - וכפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, הנושאים שנדונים בה נוגעים בעדינות ובהומור במשברים של אמצע החיים, במערכות יחסים שמאבדות מקסמן עם הזמן, בבעיות בריאות, ובעניינים נוספים שהופכים ליותר ויותר רלוונטיים ככל שמזדקנים.

"תמיד אהבתי את הסרט המקורי של אלן אלדה", אומרת פיי בת ה-54 במסיבת עיתונאים מקוונת לרגל עליית הסדרה. "יש לו טון חמים ומסביר פנים, והייתה לו משמעות גדולה עבורי כשראיתי אותו בתור ילדה. יש לו מבנה מאוד פשוט שמאפשר לצופים לבלות זמן עם קבוצה של חברים לאורך זמן - בסרט המקורי מדובר בכוכבים קומיים כמו אלן אלדה, קרול ברנט וריטה מורנו. וחשבתי לעצמי 'המממ...האם גם אני אצליח לקבץ קבוצה של קומיקאיים עכשוויים ולעשות דבר דומה? אני חושבת שאנשים יתחברו לאנסמבל שלנו באותו האופן שבו אני התחברתי לאנסמבל של הסרט המקורי".

פיי מודה שהשילוב הקומי-דרמטי שנדרש עבור "ארבע עונות" היה חדש עבורה. עם זאת, העבודה לצד השותפות היצירתיות הוותיקות שלה, לאנג פישר וטרייסי וויגפילד, ששיתפו עמה פעולה גם ב"רוק 30", אפשרה לה לחקור את חיי הנישואים של הדמויות באופן אפקטיבי, מעמיק ומבדר.

"אני מכירה את טרייסי ואת לאנג כבר שנים רבות", מספרת פיי, "ושלושתנו ניגשנו לכתוב על הנושאים האלה בהתלהבות רבה. חלקנו את החוויות ואת הרגשות שלנו בנוגע למערכות יחסים ארוכות, ובתקווה, כל הסיפורים האלה הצטברו למשהו שמרגיש אמיתי וכן".

באשר לחוויית הצילומים עצמה, פיי מתבדחת ששאבה השראה מאדם סנדלר ומנטייתו למקם את סרטיו ביעדים תיירותיים עוצרי נשימה (דבר שמאפשר לו ולחבריו לשלב בין עבודה לחופשה). "הצילומים היו עונג אמיתי", היא מוסיפה בחיוך. "רוב הסדרה עוסקת בשש הדמויות המרכזיות, כך שזה כמעט הרגיש כמו לעשות הצגה יחד. האווירה הייתה מאוד אינטימית, והעבודה עצמה הייתה מאוד יעילה. כולם נמצאים על הסט, כולם יודעים בדיוק מה עליהם לעשות. כיף גדול".

איזה שינויים עשיתם כדי להתאים את הסרט המקורי ואת הדמויות למאה ה-21?

"תמיד חשבתי שאלן אלדה מצטיין בכתיבת דמויות נשיות שאינן חד-ממדיות, אז פשוט ניסינו לתעל את הסגנון שלו באופן שבו כתבנו את הדמויות שלנו. חשבתי שזה מאוד מעניין שהזוג ש-וויל פורטה ואני מגלמים יודעים שהם צריכים לריב – זה חלק מהדינמיקה שלהם כזוג. אבל הם גם יודעים שהבסיס של מערכת היחסים שלהם יציב מספיק כדי לעמוד בזה. במהלך הסדרה, הבסיס שלהם אמנם הולך ומתערער, אבל ההסתכלות הזאת על ריבים זוגיים כעל צורך נשארה מהגרסה המקורית".

"חוץ מזה", פיי ממשיכה, "אני חושבת שההבדל העיקרי בין הסרט לבין הסדרה הוא הגילאים של הדמויות. כולנו מבוגרים בבערך עשר שנים מהדמויות שמופיעות בסרט המקורי. אז כנראה ש-55 זה ה-45 החדש".