בכנות, רוב התכנים ביום השואה הם לא משהו שאפשר להתגאות בו

שידורי ערב יום השואה | כל הערוצים

זעזוע ציבורי הקדים השנה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ליאל קוליק, שאף אחד לא זכר אותה מריאליטי המזמוזים "לאב איילנד", העלתה סטורי קודר ובו סיפרה באינסטגרם: "אפשר לומר שהייתי השבוע ב'זיכרון בסלון' הכי משעמם אי־פעם? שורד השואה לא ראה זוועות ולא עבר שום דבר טראומטי".

כצפוי, חוויית הלקוח של גברת קוליק - או, אם תרצו, דעתה הביקורתית על המוצר שצרכה - נענתה בלינצ'טרנט. בהמשך היא התנצלה, אך המשיכה באותו הקו: "שורד השואה לא באמת היה שורד שואה. הוא לא היה איפה שהכל קרה, ולא היה לו מה לספר. שמעתי דברים שלא קשורים ליום השואה וזכותי להתבאס. באתי לשמוע עדות יום השואה, ולא סיפורי אלף לילה ולילה".

ואף שדעתה של פליטת הריאליטי לא חשובה - כדאי לשים לב למשפט: "היה חשוב לי להגיע ל'זיכרון בסלון', וזה אומר שהיה לי חשוב לזכור ולהמשיך את המסורת". דור אחרי דור אנחנו מנסים להעביר מסורת ומורשת, מספרים בכל מיני דרכים על שעברו קודמינו, והדור הצעיר עדיין מעוניין לספוג את ההיסטוריה. אבל הדורות משתנים, יכולת הריכוז אחרת, וכדי להמשיך לעניין את הדורות הבאים צריך לשנות תפיסה ולעדכן תכנים ומסרים.

אם מותר להיות אמיתי וכן - מה הבעיה שלנו להודות שרוב התכנים שאנחנו מקבלים ביום הזיכרון לשואה הם לא משהו שאפשר להתגאות בו? רובם פשוטים, גנריים, משומשים ומרגישים מאוד רחוקים, בטח עבור דור שנולד כמעט 100 שנה אחרי דור השואה.

גם אתמול בטלוויזיה קיבלנו את הקלישאה הרגילה. המנוני אבל בכלי מיתר ונשיפה, עדויות מפורטות על טרגדיות פרטניות, גבורה ותקומה, וקריצה אינסופית ל"שואה החדשה" - זאת שעברנו ב־7 באוקטובר, אחרי שבמשך 80 שנה צעקנו "לעולם לא עוד".

השנה, מאוד נוח לחבר את הטרגדיה הכפולה של העם היהודי. בערוצים שידרו מפגשים בין שורדי שבי לשורדי שואה, ואפילו רה"מ נתניהו ניצל את הטקס המרכזי ביד ושם כדי לשאת בשידור חי נאום פוליטי־מדיני־מלחמתי על חמאס ואיראן. קל להשוות: הסיפורים האישיים מתכתבים זה עם זה, ופתאום התחושה היא כי רף ההכלה העדכני שלנו לזוועות טשטש את עוצמת העדויות ההיסטוריות ממלחמת העולם השנייה.

אחרי הטקס כל הערוצים נתנו "זיכרון בסלון", כי פעם זה נחשב שדרוג מודרני ומרענן לאותם אירועים ועדויות שחזרו על עצמם שנה אחר שנה. "זיכרון בסלון" אומר בעצם עוד סיפורים אישיים - אבל על ספה, באווירה ביתית ואזכור לחטופים. רותם סלע (קשת 12) אירחה פאנל בבית הנשיא, בעוד רשת 13 איחדו סלון עם גלגלצ וניגנו שירי אבל, לצד דיונים על תקומה, זיכרון ואחדות.

שורדי השואה מבוגרים מאוד. בעתיד הקרוב נקבל את הסיפורים שלהם בגרסאות AI. הממד האנושי והאישי בתכנים העתידיים יקהה, ויהיה מאתגר יותר לגרום לדור הצעיר לצרוך עדויות מהשואה. הם רוצים להתרגש, להתאבל, לבכות, לזכור, לספוג את המסורת ולהעבירה הלאה. הם בסך הכל מבקשים שיעניינו אותם.