אביב הגיע, פסח בא, והגיע הזמן לנקות. אין ספק שגם הטלוויזיה זקוקה לניקיון יסודי. אז לוקחים סמרטוט ומנגבים אבק סביב המכשיר שבסלון, מנערים פירורים מהכריות בספה, והמקפידים יעבירו ויש על המרקע עצמו ויעלימו סימנים וטביעות אצבעות. אבל מה עם מה שקורה בתוך המסך עצמו? מי דואג לנקות שם?
הנה חמישה דברים שאנחנו מוכרחים לנקות מהטלוויזיה הישראלית לקראת פסח, ובכלל:
פחות חדשות
לשם הדוגמה, כך נראה אתמול לוח השידורים של קשת - הערוץ המוביל במדינה: מ־6 בבוקר ועד השעה 11 נתנו את "חדשות הבוקר", בגרסה מוקדמת ובגרסה מאוחרת. אחר כך תוכנית שנקראת "חדשות הוולנס", ואז שידור חוזר של חדשות בידור עם גיא פינס.
מ־12 בצהריים ועד 21:30 חיברו רצף של אולפני חדשות, שחזרו על אותם האייטמים. בפריים־טיים השקיעו וגיוונו עם פרק בסדרת האקשן "הראש", אחריו סיכם פינס את חדשות הבידור, ולסיכום ועד אחרי חצות שידרו לייט־נייט חדשותי בהגשת שרקי ואברי. גיוון זה חשוב.
תרבות הוויכוח
תעשו לעצמכם תרגיל מחשבתי, תבחרו נושא ותמדדו כמה זמן לוקח לכם להגיד משהו משמעותי - כמה משפטים שהם תשובה כלשהי על שאלה אקטואלית מהסוג שחופרים עליו באולפנים. גם אם תהיו ממוקדים ותמציתיים - סביר שתתקשו להמציא מענה ענייני, מיוחד ואינפורמטיבי שניתן לדקלם בפחות מדקה. דקה זה המון זמן, ולישראלים אין סבלנות.
היום אין שידור טלוויזיה שבו חבר פאנל מצליח לדבר יותר מ־30 שניות, מבלי שמישהו נכנס לדבריו והכל הופך לצעקות של "תנו לי קודם להשלים את דבריי. אני נתתי לך לדבר - עכשיו תיתנו לי". לכן כוכבי האולפנים הם מי שמצליחים לדחוס לשניים או לשלושה משפטים את כל האמירה שלהם. עוד סממן לרדידות השיח.
זה לא "אנחנו והם" - זה אתם
מה שהיה לפני שנה וחצי "יחד ננצח", חזר מזמן לטרמינולוגיה האיומה של "אנחנו והם". כל אייטם אקטואלי מוגש לנו חצי־חצי, כי בטלוויזיה מרגישים צורך לפצל את הדיון לשתי עמדות מנוגדות, לשסע מחנות ומגזרים, ואז להיתמם שזה בסך הכל שיקוף של המציאות. טלוויזיה לא רק משקפת, היא גם מייצרת מציאות.
יש דרמה ויש דרמה
באותיות גדולות ועם קריין נרגש, תמיד מבטיחים לנו בפרומו עולם ומלואו. "לא תאמינו מה קרה", מתחמנים אותנו כדי שנצפה בתוכנית ונגלה ששוב ניפחו כלום לדרמה מזויפת. בטלוויזיה שלנו הכל "דרמטי" ו"מפתיע", כל אירוע הוא בגדר "סערה" ותמיד מגיע "גל של...". פרופורציות זה חשוב.
רק מוכרים
צפייה בערוצים מסחריים נדמית כמו צעידה בשוק. הטלוויזיה היא בסטיונר שבכל רגע מנסה למכור לנו משהו אחר. יש את מקבצי הפרסומות המסורתיים, אבל גם תוכן פרסומי שנדחף לכל סוגי התוכניות. יש מומחים ופרשנים ששמים כסף כדי לקנות אייטמים ואירוח באולפנים, ועוד לא דיברנו על פאנליסטים שמתנחלים באולפנים כדי לשווק לנו את הדעות שלהם ואת הנרטיב שלהם.
הטלוויזיה צריכה לחזור להיות בידור טהור, שלא מזלזל בקהל, ולא מנסה להרוויח פרוטות על גב הצופים. טלוויזיה אחראית, שמשדרת לעם אבל לא נסחפת אחרי העם.
האמת, כשחושבים על זה, חמישה דברים הם מעט מדי. דווקא בפסח כדאי שהערוצים יתחילו לקבל אחריות למה שמתחולל על המסך, ויתאמצו לספק לנו טלוויזיה שלא מזלזלת בנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו