״אף פעם לא חשבתי שאעשה סרט דוקומנטרי או סרט בכלל", מודה לירון שמם כשאנחנו שואלים אותה על הסרט "לראות את האור", שבו ליוותה את שורד השבי אור לוי, שאשתו נרצחה במיגונית המוות. "אבל ברגע שמגיע סיפור כזה לידיים שלך - אתה חייב לתת לו את המקום הראוי לו".
אחרי תקופה ארוכה שבה ליוותה את משפחתו, שמם פגשה את לוי לאחר ששוחרר משבי חמאס ושב ארצה. אור נאלץ להתמודד לא רק עם מציאות חדשה אחרי טראומה קשה, אלא גם עם העובדה שהוא נותר לבדו עם בנו אלמוג בן השנה וחצי, אחרי שאשתו עינב נרצחה במיגונית המוות, כפי שנודע לו עם חזרתו.
"491 יום לפני שהוא חזר מהשבי, לקחו ממנו את השליטה על החיים שלו", שמם מספרת, "לכן היה חשוב לי לשבת עם אור ולתת לו לבחור איך בדיוק הוא רוצה לספר את הסיפור שלו".
רגע לפני שהסרט יוצא (הערב, חמישי ב-21:00 ברשת 13), לירון מסבירה שהראיון הבלעדי עם אור הגיע מתוך קשר עמוק שנוצר בינה לבין משפחתו, שאפשרה זאת, והתחיל מפגישות אקראיות בכיכר החטופים, עד לכתבות שמילאו את מרבית זמנה מאז תחילת המלחמה.
שמם מספרת שבשבעה באוקטובר היא מצאה את עצמה מתמודדת עם מבול של הודעות, הקלטות ותיעודים לא פשוטים מצד תושבי הדרום, שזעקו לעזרתה. "ב-7 באוקטובר אף אחד לא בא ואמר לי 'את כתבת חטופים'. עד אז בכלל התעסקתי בתרבות, אבל כשהתחילה המלחמה הבנתי מהר מאוד מה קורה. ב-8:34 בבוקר כבר קיבלתי פניות מאנשים במסיבה שהיו זקוקים לעזרה שלנו. שלחו לי מיקומים והקלטות נוראיות בזמן שמחבלים פרצו לבית שלהם", היא משחזרת.
"זה טלטל אותי, לקח לי חודש להפסיק לרעוד - הייתי בהתקף חרדה מתמשך", היא חושפת כעת, ומסבירה שמאותו רגע גם חייה השתנו: "אני כל כך מודעת לדבר הזה, שרוב הזמן אני שם. כשאני נוסעת הביתה אני מדברת בדרך עם משפחות החטופים, ולא עם חברה. אני כבר רואה את עצמי חלק מהם.
"סבא שלי, יוסף גוטפרוינד, נחטף באולימיפיאדת מינכן והיה בן ערובה למשך 24 שעות עד שנרצח", היא מספרת בכאב."זה סיפור שללא ספק עיצב את ילדותי. אני לא יודעת אם זה מה שהפך אותי למלווה של משפחות חטופים, או העובדה שאני אימא. כששמעתי שילדים נחטפו מההורים שלהם זה כאב לי ברחם, והלב אמר לי שאני חייבת לעשות כל מה שאני יכולה כדי שהילדים האלה יחזרו להורים שלהם. שמעתי שאשתו של אור נרצחה, ושנותר פה ילד קטן בלי הורים. אני זוכרת את הלסת שנשמטת לי בזמן השידור. ומאז, בכל פעם שהם אפשרו ורצו, נתנו מקום לאור ולאלמוג".
דמיינת שיום אחד תזכי לראות את אור?
"לא האמנתי שיגיע היום שאדבר עם אור בעצמו, דווקא המשפחות הן אלה שנתנו לי תקווה. אבל אז הגיע הרגע שפגשתי את החטופים עצמם, שעברו דברים שבחיים לא נוכל להבין, ותמיד יש לידם משפחה שראיתי בעצמי את המחיר שהיא שילמה. כל פעם שחטוף חוזר הביתה עוד חתיכה בלב שלי מתחילה להצטלק. לא להחלים, כי זה לא אפשרי - אבל זה עוד שלב בדרך לריפוי".
איך הרגשת בזמן המפגש עם אור?
"זה יישמע מצחיק, אבל הרגשתי שהוא מחזק אותי. הרמנו את הסרט הזה לשידור תוך שבוע בלבד, וצילמנו אותו ביראת קודש - שחלילה לא נפגע באף אחד. היה שלב שאמרתי לאור שאני לא עומדת בזה, ושאני לא מבינה איך הוא עומד בזה. זאת לא קלישאה - הם היו בגיהינום. כבר ביום ה-52 הוא הורד למנהרה, ושם הוא היה מורעב וקשור בשלשלאות של בקר. כשמעתי אותו אומר את זה בריאיון התחלתי לבכות. אור ניצח ושרד משהו שאני דקה לא הייתי שורדת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו