"סוף סוף יש על מה לדבר": כך הפך הסיפור של יבנה לאובססיה לאומית בשידור חי

מי היה מאמין שפרשיית מין ביבנה תבלבל את ערוצי המיינסטרים. מי היה מאמין שביבנה יש מין, ושמדווחים עליו בטלוויזיה.

הרי ביומיום משדרים לנו רק ריבים ומלחמות, ואהבות מתוקות של ריאליטי. מצנזרים עבורנו מילים גסות, לא חושפים פטמות, מסתירים סטיות ומקפידים להיות יותר שמרנים משמרנים. אבל בסתר מתברר שישראלים משתוקקים לקצת שערוריות מין. אולי לא מהסוג שמפרנס צהובונים במדינות כמו בריטניה ואיטליה - אך מה רע במעט אסקפיזם למבוגרים בלבד בתוך בליל הכאוס היומיומי.

"עכשיו תקשיב", פתח טילטיל את הדיון בפרשה בתוכנית "הדו"ח היומי" וחיוך עצום נפרס על פניו. סוף־סוף יש על מה לדבר. בקושי הספקנו לעשות חימום, ופאנל התוכנית צלל מייד לשיח על פורנו נקמה, בגידות, נאמנות, טייטס ואשמה. מזל שמתישהו נכפה עליהם להמשיך הלאה, אחרת הם מדברים על זה שעות.

אחר כך גם התוכניות הרציניות הצטרפו למסיבת החשק. במהדורה של 12 הקדישו לסיפור כתבה ארוכה ושוחחו עם אחת הנשים שתועדו במצבים אינטימיים עם מאמן הכושר. על מנת לייצר מצג של חשיבות חדשותית הדיווחים השונים הדגישו את הפריצה למצלמות האבטחה ואת הפצת הסרטונים - עבירות פליליות - אך ברור שזה רק תירוץ כדי לדבר על מין בטלוויזיה.

עקיבא נוביק גמגם כשתיאר את הפרטים לצופי כאן 11, לוסי אהריש לא התרגשה מיחסים בהסכמה, אחרים פירטו את כל השקרים שהופצו ואז את ההכחשות, כתבים דיווחו מרחובות יבנה הסוערת, וכולם חייכו במבוכה.