תשכחו מליהוק לריאליטי: תוכנית האוכל הזו היא משהו אחר לגמרי

תפדלו על עשא ("בואו לאכול איתי" בערבית) | כאן BOX ומכאן 33, 20:10

ל"בואו לאכול איתי" יש את שי אביבי. מעולם לא ראו אותו בפרקים, רק שומעים אותו מקריא טקסטים שנונים שכותבת דקלה קידר. ועדיין, לא בטוח שאפשר להסביר למי שלא צפה מעולם ב"בואו", כיצד נוכחותו משפיעה על תוכנית הדוקו־ריאליטי הוותיקה ומפסלת את סגנונה הייחודי.

המוניטין של "בואו" גורם היום למתמודדים לרוץ לתוכנית רק כדי לחטוף לגלוג עסיסי מהקריינות של אביבי. כי אם הקריין של "בואו" התבדח עליך, זה עשוי לשכנע מלהקי ריאליטי שיש עם מה לעבוד. ישראלים בדרך כלל הולכים ל"בואו" כדי לקבל בהמשך ליהוק ל"האח הגדול" או ל"הישרדות".

לגרסה בערבית של "בואו לאכול איתי", יעני "תפדלו על עשא", שמשודרת מהשבוע מדי ערב בערוץ מכאן 33 ובכאן BOX, אין מתמודדים שחולמים על קריירה בריאליטי. הם ערבים. הם יודעים שלא ילהקו אותם לתוכניות בפריים־טיים הישראלי. ל"בואו" בערבית גם אין את שי אביבי, ובכלל לא בטוח שהיא מתאימה לעיבוד החדש של המגזר. למעשה, מדובר בתוכנית שמצד אחד היא בדיוק מה שאנחנו מכירים, אבל מנגד מתפקדת כתוכנית מסוג אחר.

זה עניין של הבדלי תרבות. הנרי אנדראוס, הקריין של "תפדלו", הוא לא שי אביבי, והוא נשמע שונה. יחסו למשתתפים מחבק ועדין. הוא קצת פילוסופי, נמנע מלעקוץ ולהעליב, מקפיד שלא להשמיע ביקורת, ושומר מאוד על כבוד המשתתפים. עם הקריינות שלו פוסעת "בואו" למחוזות חדשים, חודרת לתוך החברה הערבית ונוברת בקונפליקטים המטרידים אותה.

ב"תפדלו" מתווכחים בנימוס על מעמד הנשים, על קריירה, על גזענות, דת ופרוגרסיב, מסורת והעלמות מס. לא מדברים על פוליטיקה ומלחמות כדי לא לעצבן יהודים. גם ככה יש במדינה יותר מדי אנשים שמפריע להם לשמוע שיח ערבי בטלוויזיה, ועוד כזה שמופק בכספי השידור הציבורי.

יש אינספור הבדלים בין הגרסה בערבית לזו בעברית. היהודים מתחרים ביניהם על הפוקוס, הערבים חוששים מחשיפה, מכינים שפע מוגזם של אוכל עדתי, מכניסים עצמם לתוך הגדרות ומנסים לערער עליהן. חוץ מזה, בערבית האוכל נראה טעים יותר מזה שמכינים בעברית.

אם הגרסה הישראלית היא תחרות על כרטיס טיסה לריאליטי הבא, אז "בואו לאכול איתי" בערבית היא מנה מנחמת ביום סגריר.