"אני יכול לשבת בצד ולהגיד 'אני מספק אסקפיזם' - אבל יש גבול"

אם אתם הורים לילדים ולבני נוער, סביר להניח שגם אתם נחשפתם לתופעה שנקראת "בית הכלבים" - זו שגילתה לדור הצעיר את אבי גרייניק, שאתם מכירים כבר שנים מתפקידיו השונים בעולם התיאטרון, הבידור והסטנד־אפ.

סדרת הילדים המצליחה בהפקת סטודיו ענני חזרה השבוע לעונה חמישית ומשודרת בערוץ ניקלודיאון לצופי yes. את הסדרה יצרו ליאור כפיר רפאל וחגית ביליה, וביים אותה יוגב יפת. גרייניק מככב בה לצידם של גאלה קוגן, נאיה פדרמן, עמית הכטר, רוני מרחבי, בן יוסיפוביץ', ליאן בן ישי ויהלי ניר. עם זאת, כמובן, הכוכבים האמיתיים הם ההולכים על ארבע, שבאים להתארח בפנסיון הכלבים שגרייניק מנהל במושב.

"באופן כללי אני מאוד שמח על התופעה הזאת 'אבי גרייניק בסדרות ילדים'", הוא צוחק. "יש פה גם עניין דורי. באים אלי הרבה הורים עם הילדים שלהם שמכירים אותי מהסדרה, והם אומרים להם: 'אתם מספרים לי מי זה אבי גרייניק? בואו אני אספר לכם...' זה יפה, כי הילדים שמכירים אותי היום לא יודעים מה עשיתי בעבר, והם רוצים להצטלם איתי רק בגלל 'בית הכלבים'".

עונה חמישית זה מאוד מכובד. לסדרה התגבשה קהילה של ממש. אתה מצליח להבין את סוד הקסם שלה?

"זו סדרה אנושית. מכיוון שאנחנו ליד כלבים ואנחנו כל כך אוהבים כלבים, רואים כמה אנחנו, בני האדם, אנושיים. בסדרה אנחנו בומרים וילדותיים, והילדים מתאהבים ועושים שטויות. תמיד יש משימה ברקע, שזה לנהל, וכידוע, לדמות שאני משחק יש קשיים רציניים בניהול. יש פה דמויות צבעוניות, והשחקנים יכולים לבלות בנעימים על הסט תוך כדי צילום. זה מאוד נחמד וכיף, ואני אסיר תודה על זה לכל העוסקים במלאכה".

איך אתה עם כלבים?

"כשהפכתי לאבא חשבתי שאירגע קצת עם הקולות שאני משמיע כשאני רואה כלבים, כשאני רוצה מייד לצבוט להם בלחיים", הוא צוחק, "אבל זה לא עבר לי. בשבילי כל כלב הוא חבר, ועל הסט, מכיוון שהכלבים צריכים להישאר בפוקוס ולהישמע לבעלים שלהם, אסור להרוס להם את הריכוז, אז אני צריך לכבוש את יצרי ולא לכווצ'ץ' אותם.

"באופן כללי אני וכלבים זה חיבור מטורף, וזה נחמד להצטלם איתם. יש לי בבית את שלי, כלבה קטנה ושחורה בת 4 וחצי, ובאופן הכי אובייקטיבי היא היצור הכי מתוק בעולם".

כאבא, עד כמה היה חשוב לך להיות מעורב בתוכניות שגם הבן שלך ושל תמי, עילאי, יוכל לצפות בהן?

"הוא בן 14 וחצי. הסדרה התחילה להצטלם ב־2016, כשהוא היה קטן, והוא מאוד התלהב מזה אז. לשמחתי היום הוא קצת גדול מדי, אבל הוא עדיין רואה, ובואי נגיד שהוא מכיר את 'בית הכלבים' יותר טוב ממני".

דואג ליום שאחרי

כשהוא לא משחק עבור הילדים, גרייניק פעיל מאוד בגזרת המבוגרים. בין מופע היחיד שלו למחזות הזמר בתיאטרון הארצי ("פרח השכונות" ו"סוף העולם שמאלה"), הוא עלה עם מופע חדש ועובד על אלבום מוזיקלי.

"דרור קרן ואני עלינו עם 'באים ביחד', מופע חדש שיש בו שירים וסטנד־אפ, ובאולפן הביתי שלי אני יושב ומקליט חומרים חדשים. אני עובד עם המשוררת והמוזיקאית יעל קידר, שירים שהם טקסטים שלה ולחנים שלי ושנינו שרים יחד. אנחנו עובדים על אלבום משותף שאני מפיק. במקביל אני מתעסק בפרויקטים מוזיקליים נוספים, כמו שירים שלי שאני אוציא בקרוב".

איך מצליחים להמשיך לצחוק ולהצחיק בשנה העצובה הזאת?

"בהתחלה, כשחזרנו לעבוד, מאוד שמחתי שאני מאפשר לאנשים אתנחתה ואסקפיזם, וגם המופע עם דרור נוצר בעקבות המצב. לא סתם אנחנו קוראים לו 'באים ביחד'. זה גם הוא ואני יחד, אבל זה גם הקהל ואנחנו.

"במחזות הזמר אני על תקן קומיקאי־זמר, ואני משתדל מאוד לסחוט כל חיוך או צחוק שאני יכול. עם זאת, אנחנו צריכים לזכור שעברו בערך 400 ימים, ובמסגרת היותי נותן שירות אני סבבה - אבל אני חושב שיש עוד דברים שהייתי רוצה לעשות, כמו להתעסק עם הרבדים הפחות אסקפיסטיים של המלחמה דרך יצירה.

"למשל, כל העניין החברתי. אנשים חייבים להיאסף ליום שאחרי. אני חושב שכל מי שהם לא קצוות בחברה הישראלית צריכים להתחיל לדבר על הנושא של אחדות. לא במובן של 'ביחד ננצח', אלא ביצירת חוזה חדש לכל הציונים והישראלים שאוהבים את המדינה הזאת. כאמן וכנותן שירות, תמיד אנסה להצחיק ולתת את השירות הטוב ביותר, אבל כאמן שרוצה להגיד משהו, כבר אין לי מה להגיד בנושא של נתינת השירות.

"הגיע הזמן שהתיאטראות וכל מי שיכולים יתחילו לדבר על הנושאים החברתיים. אלה התקווה והתקומה שלנו. אני יכול להמשיך לשבת בצד ולהגיד 'אני מספק אסקפיזם', אבל גם לזה יש גבול. מישהו צריך להתחיל לגרות את החושים שעוסקים בשסעים כדי להתחיל להיות ביחד גם ביום שאחרי המלחמה, כי אנחנו לא שם".