"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

שומרי המסכים: מה רואים בטלוויזיות במרחב הציבורי?

שיטוט ברחוב העיר הבהיר לי ששידורי כל הערוצים עובדים טוב יותר ללא סאונד • וזה הדבר הכי נורא שאפשר לומר על טלוויזיה מסחרית

,עודכן
0השמעה
מסך בפיצוצייה. צילום: יהושע יוסף

תפקידו של מבקר טלוויזיה הוא להסתכל על מסכים עד שיאבד את ראייתו. זה מה שאני עושה כל היום - מביט במסכים. מובן שיש מסך גדול שתלוי במרכז הסלון הביתי שלי, אבל שמתם לב שאנו מוקפים במסכים בכל מקום? מסכי ענק על שלטי חוצות, מסכים בחנויות הראווה, מסכים בפיצוציות או בלובי הכניסה של בניין משרדים. לרוב המסכים הללו אילמים, אבל הם משדרים ללא הפסקה - פרסומות, הודעות לציבור, מצלמות במעגל סגור, ולעיתים גם את ערוצי הטלוויזיה.

כשצעדתי ברחוב הסואן, מזגזג בין פיסות צל נדירות שמפוזרות באקראיות על מדרכות, קלטתי מסכי טלוויזיה דלוקים בבתים שבצבצו לזווית הראייה שלי דרך חלונות ומרפסות. בסקר לא-מדגמי, שערכתי בעצמי וללא שום חתך מייצג, הבחנתי שלרוב המסכים הפרטיים מכוונים על ערוץ 12. באזורים מסוימים יש יתרון לערוץ 14, אבל זה לא אומר כלום.

מסכים במרחב הציבורי,צילום: יהושע יוסף

בתחנת הטוטו השכונתית נוהגים להדליק את הממיר על ערוץ הספורט, בפיצוצייה הצמודה לה מתעדכנים באמצעות הכותרות המתחלפות בתחתית הפריים של 14, שפועל שם מהבוקר. בפיצוצייה שמעבר לכביש: מכוון לערוץ 12. כיום, כשבית עסק בוחר להציב אצלו מסך שמשדר רק ערוץ מסוים, זו הבעת דעה פוליטית בפומבי, וזה לא תמיד עוזר לעסקים.

יש מסכים שכל מטרתם היא שימוש בחומרי טלוויזיה לקידום מסחרי. כשחלפתי ליד חלון ראווה של מספרה, קלטתי בחזית טלוויזיה שמקרינה בלופ אינסופי אייטם מתוכנית בוקר, בהשתתפות מעצב שיער שהדגים בשידור טריק עם תוספות לשיער. כמה בלוקים משם, במשרד תיווך, הציבו מסך שטוח הפונה לרחוב ומשדר את בעל העסק המעונב מתארח בתוכנית נדל"ן.

בעלי אותם עסקים שילמו אלפי שקלים עבור תוכן פרסומי של ארבע דקות בטלוויזיה, וזה מוקרן כעת בפומבי כדי למשוך לקוחות. מי שעובר ברחוב ונתקל בהם על המסך בטח חושב: מדובר באיש חשוב ומצליח, הוא היה בטלוויזיה, כדאי להיכנס לעסק שלו. אבל הכל בעצם אשליה של מסכים.

פעם היו מקרינים בפיצוציות ערוצי מוזיקה, כיום שכיח לצפות שם בערוצי ברודקאסט. למען האמת, כל חמשת הערוצים הארציים מתפקדים כיום כמו שומרי מסך, עם שידורים שנוח לשים ברקע, להשתיק את הווליום ולהתעדכן דרכם בהכל. מבט חפוז יעזור לנו להישאר מעודכנים תמיד - מהתרעות פיקוד העורף, דרך הדחות הריאליטי האחרונות, ועד הקונספירציה היומית של ריקלין. כאילו המהות של לוח השידורים היא לספק לישראלים שומר מסך עבור המסכים שלהם.

שידורי כל הערוצים עובדים טוב יותר ללא סאונד, וזה הדבר הכי נורא שאפשר לומר על טלוויזיה מסחרית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר