שיעמום טוטאלי: כך שרפתי ארבע שעות על קרבות דרקונים וחגיגת עריפות ראשים

אני יודע שקיים באזז כלשהו סביב "בית הדרקון", אבל אני לא מבין אותו. בכל מקרה, אתמול הסדרה שבה לעונה שנייה - עם פרק פתיחה שנגמר כאילו מישהו חשב מה תהיה הסצנה הכי מזוויעה שאפשר לייצר כדי לזעזע, ואז עשה. קצת כמו ב"משחקי הכס", אבל בלי סטייל - כי "בית הדרקון" תמיד היתה לא יותר מסדרה־בת של הדבר הגדול ההוא (שמתרחשת 172 שנים לפני לידת דאינריז המיתולוגית).

קצת על מאחורי הקלעים של להיות מבקר טלוויזיה: העונה החדשה הגיעה אלי בצירוף רשימה אינסופית של הערות והגבלות, ופירוט ספוילרים שאסור לי בשום אופן להזכיר. כמו כן, התבקשתי לחתום על התחייבות לכתוב ביקורת רק לאחר צפייה בארבעה פרקים שקיבלתי (מתוך שמונה שיהיו העונה). בקיצור, מה שכן מותר לי לספר זה שהעונה החדשה של "בית הדרקון" היא שיעמום טוטאלי, וזה לא ספוילר כי היו רמזים לכך כבר בעונה שעברה.

וכך שרפתי ארבע שעות על קרבות דרקונים, תככים בין דמויות לבנות שיער וחגיגת עריפות ראשים. בין לבין, תהיתי אם זהו ניצול נכון של מאות מיליוני הדולרים ששפכו על סדרה, שכל הקטע שלה הוא לרכוב על "משחקי הכס" שגם ככה היתה סדרה אוברייטד.

ואם בכל זאת צריך לומר משהו, אז בהשוואה לסדרת האם - "בית הדרקון" הרבה יותר נשית בעשייה שלה. היא לא שופכת עלינו ציצים מכל עבר, מתרכזת בעירום גברי במידה, מטשטשת מהאלימות הגרפית ולא מותירה ספק שהדמויות הנשיות הן קול ההיגיון בעלילה. מצד שני, זה לא עוזר לה להתגבר על השיעמום ועל התחושה שהיא חיקוי עצוב של אתם יודעים מי.

ארבעה פרקים הספיקו לי כדי לקבוע שאני עם הסדרה הזאת סיימתי. דרקונים שרפו לי ארבע שעות על כלום.

"בית הדרקון" משודרת ב-HOT, yes וסלקום tv.