צפייה ממושכת בתוכניות פוליטיות, מ"הפטריוטים" ועד "אופירה ולוינסון", מייצרת מין תחושה כללית כי איכשהו אנחנו נמצאים כעת פסע מניצחון מוחלט על כוחות האופל והרשע, ובו בזמן גם מתקרבים לארמגדון מוחלט. זוהי מציאות חיינו, ככה זה גם במדינות אחרות, וככה זה במציאות המתוסרטת של "דה בויז" (הבנים) - שמזמן אינה עוד סדרת אקשן על גיבורי־על.
עונתה הרביעית, שהחלה בסופ"ש באמזון, היא פוליטית מאי־פעם ופועלת כסאטירה נושכת על אמריקה המתפוררת - מדינה על סף אבדון פשיסטי שנשלטת בידי תאגידים כוחניים, פוליטיקאים מושחתים ותקשורת מטעם כדי לעצב עולם דיסטופי, לאומני, טייקוני ודתי (וכך להכניע את אליטת הדיפ־סטייט שמנהלת ת'מדינה בפועל). כידוע, רק גיבור אחד מסוגל להוביל אותנו לניצחון ולהצילנו מהכאוס - הומלנדר. מה שאני מנסה לומר הוא שהעולם מקום קטן, ואם בדמותו של הנבל הראשי, הומלנדר, משתקף בבירור דונלד טראמפ, אז למעשה הומלנדר הוא גם דמות מקבילה לביבי נתניהו.
ואחרי שנתנה בהם סימנים, "דה בויז" התפנתה לשקף עבורנו גם את יתר הכוחות המשפיעים, והדמיון מצמרר. למשל, דמותה של פיירקראקר מזכירה יותר מדי את ינון מגל. מדובר בגיבורת־על שהצטרפה העונה לתאגיד הרשע בהנהגת הומלנדר. היא מנחה פודקאסט בשם "פצצת אמת" ומשדרת לצבא מעריציה פייק־ניוז על פדופילים, בוגדים ודיפ־סטייט. פיירקראקר מתמקצעת בעידוד שנאה ופילוג; כוחותיה מוגבלים, אך יכולתה לתפקד בתור שופר המהדהד מסרים נגד יריביו של הומלנד - זה כוח־העל האמיתי שלה.
"אני מוכרת מטרה", תיארה את פועלה באוזני דמות אחרת. "לאנשים האלה אין כלום. אולי הם איבדו עבודה, בית או ילד. הפוליטיקאים לא שמים עליהם, תקשורת המיינסטרים אומרת להם להתבייש בצבע העור שלהם. אז אני מכנסת אותם, מספרת להם סיפור ומספקת להם מטרה. במה תעדיפי להאמין - שאת שייכת לקהילת לוחמים שנלחמים ברוע סמוי, או שאת אדם בודד וחסר חשיבות?".
אני לא חושב שראיתי בסדרת דרמה ניתוח כה חד של תופעת הטראמפיסטים או הביביזם כפי שעושה "דה בויז". העונה היא שואבת השראה מ"פרויקט 2025" - הצעה רפובליקנית לשינוי כולל של הממשל הפדרלי, ריכוז כוח בידי הנשיא וצמצום התנגדות (ואם ממשיכים להשוות, אז "הרפורמה המשפטית"). הומלנדר, מנהיג שכולו חוסר ביטחון, אגו ופרנויה, זומם להסדיר משטר אוטוריטרי המנוהל על ידי גיבורי־העל ולשם כך נעזר בסיסטר סייג', "האדם החכם בעולם", שמשמשת אנלוגיה ליועצים האסטרטגיים. את ההפיכה המשטרית מנסה לבלום קבוצת "הבנים" - חבורה מפוזרת עם ערכים ליברליים ואג'נדות מרובות.
עונה אחת לפני סופה, "דה בויז", שנולדה כפארודיה קיצונית, מתחילה להידמות יותר מדי למציאות, בעיקר כיוון שהיא מרפררת לאירועים ולדמויות אמיתיים. במבט חפיף היא מרגישה כמו סדרה שחוזרת על עצמה: הנה, עוד פעם נלחמים בהומלנדר ובמזימותיו. עשו את זה כבר בעבר, ואפילו ניצחו אותו; ועדיין, איכשהו הומלנדר חוזר וכוחו והשפעתו רק מתעצמים. שזה ממש כמו עם טראמפ/ביבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו