לבטל את הביטול: הדוקו על לואי סי.קיי. וההאשמות נגדו נכשל במשימה
הסרט על הקומיקאי המצליח מציף מחדש את השמועות וההאשמות נגדו, אבל לא בטוח מי הקורבן פה • הוא מוכיח שכחלק מתרבות הביטול, אולי יש כאלו שעדיף למצוא עבורם פתרון חינוכי אחר
ייתכן כי הגענו לרגע שבו כדאי לבטל את תרבות הביטול. במבט לאחור, אני לא משוכנע שהשיטה - למחוק ולהוקיע מהמיינסטרים אנשים שלא התאימו לכללי החברה המעודכנים - עדיין רלוונטית ויעילה.
במה עזרה לנו תרבות הביטול? הרי בני אדם ממשיכים להטריד, להשפיל ולהתאכזר לאחרים. השיימינג הציבורי לא גרם לטיפוסים כאלה להשתנות. בפועל, חלק מהמבוטלים הצליחו לאורך הזמן לטשטש את הכתם (הנה,משה איבגיכבר מככב בפרסומת), בעוד אחרים חוו ניסיון לקנסל אותם כדחיפה מעלה (נגיד, נשיא ארה"ב לשעברדונלד טראמפאואיל גולן). לתרבות הביטול אין חוקים, היא מתפקדת בדרך כלל כנשק ציבורי ללא הבחנה בין חומרת המעשים. מפורסמים בוטלו בגלל דייטים גרועים או עקב דעות פוליטיות/חברתיות, ובאוניברסיטאות בארה"ב משתוקקים היום לקנסל את מדינת ישראל, כי מותר לבטל הכל.
הדוקו "לואי סי.קיי: מצטער/לא מצטער" (yes ו-HOT) מדגים את הבעייתיות של תרבות הביטול והשלכותיה; הפיק אותו ה"ניו יורק טיימס" - גוף התקשורת שחשף בזמנו חמש נשים שטענו כי הקומיקאי הנערץ ביצע מעשה מגונה בנוכחותן. כזכור, הסטנדאפיסט לא הכחיש, התנצל, פוטר והפסיד 35 מיליון דולר. אחר כך נעלם לצורך "חשבון נפש" וחזר מהר כדי לרכוב על הפרשה ולצמוח מחדש. הביטול בוטל, חלקית.
כעת הסרט מציף מחדש את השמועות וההאשמות, אבל כבר לא בטוח מי הקורבן פה. הדוקו מזכיר כי לואי נחשף כסוטה וכאיום על המין הנשי, אך אולי שפטנו אותו לחומרה? בוודאי אחרי שחטף נוקאאוט לפרצוף. לתרבות הביטול אין חוקים וגבולות, היא כוחנית, אינה שוויונית ומבוססת על "למען יראו וייראו". אבל כמה פעמים אפשר לבטל בן אדם?
הניסיון הנואש של ה"ניו יורק טיימס" להחיות את התחקיר הצולע שלו על לואי, ולגרום לביטול מחודש - נידון לכישלון. האמת, "מצטער/לא מצטער" הפך את דעתי על סי.קיי, וגרם לי לחשוב מחדש על המקרה של לואי. כי אולי עדיף לבטל את תרבות הביטול, ולחפש פתרון חינוכי אחר.
לואי סי.קיי: מצטער/לא מצטער | yes דוקו, HOT8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו