"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גיא פינס בגרסה הרצינית והכבדה - זה פשוט לא עובד

כשאי אפשר להתעסק ברכילויות או בתמונות פאפרצי, התוכנית של פינס התחפשה לתוכנית אקטואליה שבועית לרגל המלחמה • אך ללא הייחודיות שלו ובלי עיסוק בזוטות, בשישי בערב פינס לא ממש את עצמו

,עודכן
0השמעה
גיא פינס יצא לחפש את ייעודו החדש, אך לא מצא , ללא קרדיט
גיא פינס יצא לחפש את ייעודו החדש, אך לא מצא. צילום: ללא קרדיט

ישנם אלה שרכילות זורמת להם בדם, גם אם מדי פעם מתקיימות סיטואציות שבהן לא מקובל לקסקס בפומבי ומוכרחים לשמור על פורמליות וכבוד מינימלי. אבל לעיתים נוצר מצב, נניח בעת הלוויה או שבעה, שמישהו חש לפתע צורך פנימי לשתף בפרט עסיסי, צהוב ופרטי - מה עליו לעשות אז? בדרך כלל לעטות פרצוף רציני, לדבר בקול רגוע ובטון מכבד ולטשטש את המידע החושפני בקלישאות ובקיטש; וראו זה פלא - אפילו רכילות זולה תיצור רושם של אינפורמציה מכובדת.

גם בזמן מלחמה לא נהוג להתעסק בזוטות, לקדם תערוכה, סיבוב הופעות או קמפיין פרסום מסחרי. מנגד, בהחלט ניתן למרוח את הטראש בצבעי מלחמה עזים, להשתמש במילים גבוהות ומלטפות, לשפוך דמעות יבשות ולשדר בשישי בערב.

תסתכלו על התוכנית של גיא פינס, שלרגל המלחמה התחפשה לתוכנית אקטואליה שבועית כבדה, ושינתה את שמה מ"ערב טוב" ל"זמן מלחמה". כשהערב לא משהו, ואי אפשר סתם לרכל, לצקצק על צילומי אינסטגרם, לשווק אירועי תרבות ולדחוף מיקרופונים למפורסמים בהשקות - גיא פינס יצא לחפש את ייעודו החדש, וחזר בלי כלום.

פינס החדש לא מתעסק בתמונה החושפנית של מאי גולן, ולא מטמטם אותנו עם ההיריון של אליקו, כי אצלו לא שואלים כרגע מרואיינים "נו, מה עם חתונה? מתי עושים עוד ילד?", אלא שופכים קלישאות כגון "מדינה שלמה התאבלה", "זה עוד צעד קטן בדרך הארוכה שמצפה לו בחזרה לחיים", ולסיום - "שיר אהבה שמקבל חיים חדשים וביצוע מרגש במיוחד של לירז צ'רכי".

אם בעבר כדי להשיג אייטם ב"גיא פינס" הייתם צריכים סוכן עם קשרים ודילים סבוכים - היום מספיק סיפור קורע לב שיתחבר איכשהו למלחמה, לחטופים או לזוהר. כך השתחל לשידור ראיון בלתי נגמר עם לוחם שנפצע בעזה, כשרק 20 דקות לתוך הכתבה נכנס אביב גפן למחלקת השיקום כדי לשיר לחייל ולייצר הקשר רופף לתחום התרבות. היה גם סיקור של קמפיין לחברת אופנה שהתחבר לחטופים, לירז צ'רכי דיברה על ביטול הופעות בחו"ל בגלל המלחמה, ואת אורנה בנאי איתרו כתבי התוכנית בחדר תערוכה חשוך משמיעה מסרים לוחמניים ואקטואליים.

"אולי שאלתם את עצמכם איך סיפור כזה מתחבר לתוכנית כמו שלנו, והתשובה: מאז 7 באוקטובר הכל מתחבר", הסביר שלשום פינס לצופיו. אך זה לא באמת מתחבר, כי פינס בגרסה הרצינית והכבדה הוא כבר לא "גיא פינס". כמו אצל שמשון הגיבור: ברגע שחתכו ממנו את הרכילות - כל שנותר זה חשיבות עצמית ובנאליות.

אי אפשר לשדר טראש בזמן מלחמה. כלומר, זה אפשרי, אבל זה לא בדנ"א של קשת, שטוחנת בערוץ 12 לופ אינסופי של שידורי חירום, אף שהשגרה מאסה מזמן בתוכניות אקטואליה שחוזרות על עצמן. ללא הייחודיות שלו ובלי עיסוק בזוטות, בשישי בערב פינס נראה כמו קושמרו מקולקל.

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר