"הקפטנים": לדוקו החדש של נטפליקס ופיפ"א יש את כל מה שצריך - וזו חלק מהבעיה

באמתחת סדרת הדוקו של נטפליקס על המונדיאל, "גביע העולם בכדורגל: הקפטנים", טמון השילוב המנצח שמאפשר לה להצליח. יש לה כל מה שצריך. סיפור טוב וגלובלי, גישה בלעדית לחדרי ההלבשה ולעוד מקומות פרטיים, והכי חשוב - ראיונות עם הקפטנים של הנבחרות, עם כוכבי התקופה, המקורבים ושחקני העבר. כל מי שרק תרצו מופיע ומדבר - מסי, רונאלדו, אמבפה, השמות הכי גדולים בענף; וכל אחד מעניק בזמן אמת זווית משלו על מונדיאל גביע העולם בכדורגל במהדורת 2022.

כבר כמעט מאה שנה, זאת אומרת מאז המונדיאל הראשון ב־1930, דואגת פיפ"א להוציא לאור סרט רשמי שמסכם את הטורניר שבניהולה. בכל ארבע שנים - סרט. אך הדור הנוכחי צריך הרבה יותר. אי לכך קבלו עכשיו את הסדרה בנטפליקס, שמנסה לשחזר בשישה פרקים את כל אירועי החודש ההוא, לפני שנה בקטאר. מהלחץ על מסי, דרך הדעיכה של רונאלדו, הכישלון הספרדי, ההתלכדות האפריקנית, ההפתעה המרוקאית ועוד עשרות סיפורים קטנים וגדולים שמתערבבים באמצעות עריכה קצבית וחומרי צילום מרובים.

מה יכול לאכזב בדוקו שמספק לצופיו את הנאום שנתן מסי לחבריו בחדר ההלבשה לפני הניצחון בגמר? לא הרבה.

"הקפטנים" היא בהחלט סדרה מהנה ואינפורמטיבית, אך יש לה חיסרון מובהק ומורגש: העובדה שהופקה בשיתוף פעולה עם פיפ"א אולי סידרה לה גישה לכל חור ולכל אדם, אולם בו בזמן גם הפכה אותה למוצר רשמי, לעוד מרצ'נדייז של המונדיאל, וחסמה אותה מאפשרות לגעת בנושאים שנויים במחלוקת (למשל, אזכור הביקורות כלפי המארגנים והמדינה המארחת).

כשחוזרים לצפות בסרטי הדוקו של המונדיאלים בשחור־לבן, שהפיקה פיפ"א לאורך מאה השנים האחרונות, ומחפשים בהם נרטיבים חבויים - מרגישים מהר מאוד כי כל מה שלא נכנס לסרטים כאילו לא התרחש מעולם. וככה מעצבים מחדש את ההיסטוריה.