כולם מתים ביחד - את ההבחנה עושה הטלוויזיה אחר כך, כשהיא מדווחת עליהם

סמיך יותר או פחות, דם הוא דם. אדום ושותת, זורם בעורקים ומקוטלג לפי סוגים. בסוף דם הוא רק דם, ולא צריך להיות ויכוח אם דם שווה יותר מדם אחר.

חודשיים וחצי אנחנו מדממים בשורות רעות על דפיקות בדלת ועל מסעות הלוויה. המונח "הותר לפרסום" קיבל משמעות מחודשת ונוכחות יומיומית. 1,200 קיפחו את חייהם רק בשבת אחת. 444 חיילים נהרגו במלחמה עד הערב, ובממדים הללו - לתקשורת אין יכולת להעניק סיקור שווה לכל אחד ואחת. להגנתה ייאמר שהיא מנסה ממש חזק. אולפני החדשות מקדישים שעות על גבי שעות להדהוד זכר הנופלים, מראיינים משפחות וחברים ומנציחים את שמם.

ועדיין, קשה לא להבחין בכך שיש מתים שנחשבים יותר - אם בגלל ייחוס משפחתי, תפקיד, מעמד או סיפור אישי מיוחד. אלה מקבלים הבלטה חריגה בהשוואה לאחרים. כתוצאה מכך, למשל, היו הלוויות ששודרו בלייב בכל הערוצים, בעוד אחרים הסתפקו באזכור קצר במהדורת הערב. הנה - היום (רביעי) לוסי אהריש קטעה ראיון עם זוגתו של רס"ר במיל' שנהרג בלחימה, לטובת מעבר להספד שנשאה אלמנה של קצין בכיר ממנו.

נרמול המוות במדינה שיבש את הנוסחה שלפיה מחשבים בטלוויזיה את עוצמת האבל הלאומי. לפני שבוע, ביום שבו נפלו בעזה שבעה חיילים, שידרו בקשת כרגיל את "ארץ נהדרת" - והיום, כשמניין ההרוגים היומי עלה לעשרה, הוחלט לבטל פרק של "הכוכב הבא". דם זה דם, של כולם הוא אדום, אבל יש שמבדילים בין דם לדם. לדוגמה, כפי שראינו בעסקאות החטופים - דמם של נשים וילדים מחושב אחרת מזה של גברים ושל חיילים במדים.

אליסף פרץ (אח של אוריאל ז"ל ואלירז ז"ל, ובנה של מרים פרץ - משפחה שהשכול הפך לשמה הנרדף) התארח באולפן 12 כדי להספיד את מג"ד 13 המנוח, תומר גרינברג ז"ל. "הסתכלתי על רשימת הנופלים", אמר, "כשבקרב נופל מח"ט יחד עם סמל - זה אומר הכל. אין פער ואין הבדל". כולם מתים ביחד - את ההבחנה עושה הטלוויזיה אחר כך, כשהיא מדווחת עליהם. כי יש דם ויש דם.