בחדשות 12 לא חשבו שאולי שווה לתת לדנה ויס יום מנוחה

משהו לא ברור עובר על דנה ויס בשבוע האחרון. זה התחיל בדיווח על היקף החטופים ששייכים לצה"ל בשבוע שעבר, אירוע שלבטח גרם למחושים בקרב אנשי הצנזורה הצבאית, לתדהמה גם בקרב חבריה לפאנל ולסערה אמיתית בגיהינום האינטרנטי שנקרא טוויטר.

בחדשות 12לא חשבו שאולי שווה לתת לויס יום מנוחה להתאוששות. אתמול (ראשון) היא עלתה לשידור מהטלפון, וציטטה גורם בצלב האדום שדיבר עם סקיי ניוז על כך ש"לא בטוח שהעסקה תצא אל הפועל היום". הידיעה הפכה לכזו שמתגלגלה במהירות. המערכת, כצפוי, הדהדה את הסיפור על המסך, ואחר כך הגיעה ההכחשה הגורפת מהצלב האדום, שבכלל לא הבין על מה מדובר.

צריך לזכור - לצלב האדום במלחמה הזאת אין שום תפקיד, זולת "גט טקסי" של שבויים. הם אינם בעמדה לקבוע דבר. השפעתם אפסית והם מתעקשים כמובן לא לקחת שום צד - כי זה לא תפקידם. הוא אגב מעולם לא היה יותר מכך ודיונים רבים מתרחשים בנוגע לנחיצות שלו.

להחשיב את דעתם כשחקנים רלוונטיים בסיפור הזה ולזרוע אימה בציבור בצהרי היום זה בעיקר חוסר אחריות מצד המערכת (אפשר לציין גם את ירון אברהם, שדיבר בשבת בערב, חצי שעה לפני יציאה לפועל של העסקה, על כך שצריך "להציל" אותה). יש כל כך הרבה חדשות חשובות, כך שלעשות רעש מאמירה של פקיד בצלב האדום, ארגון שהוא החלק הכי פחות חשוב בעסקה הזאת, מראה בעיקר על דלות החומר המשודר. אפילו במדורי הספורט, שאני חלק מהם, היו חושבים פעמיים אם לפרסם את הידיעה הזאת.

העייפות נותנת את סימניה בכל מי ששייך לתקשורת הישראלית בחודש וחצי האחרונים. זו עבודה קשה מאוד, ואלו של הקולגות מהטלוויזיה היא הקשה ביותר. להחזיק שידור כל כך הרבה שעות, ועם כל כך הרבה בלבולי מוח ומלל שרובו מזכיר שיחות מכונת אספרסו במשרד הייטק, זו משימה שאסור לזלזל בה.

ויס הובילה בשבת שעות רבות של שידור (במקור היא היתה אמורה להעביר את המושכות בשעה 23:00 לאופירה אסייג ולמעיין אדם, אבל בשל העובדה שהחטופים טרם שוחררו היא המשיכה לשדר) שהסתיים כשהמחוגים כבר הראו שהגיע יום ראשון. טעויות בשיקול הדעת קורות ויקרו, השאלה מה עושים כדי לצמצם פדיחות בשידור חי, בטח בעת כל כך קשוחה ומאתגרת כמו זו שאנו נמצאים בה.

משחק הניחושים

מדי ערב מתרחש האירוע הטלוויזיוני הקבוע. רק כאשר הטלוויזיה המצרית מראה את הפרצופים של החטופים שחוזרים הביתה בשלום, מתחיל משחק הניחושים לגבי זהות החוזרים.

גם אם נניח שחצי מדינה לא מעבירה רשימות מהבוקר, וגם אם נניח שבטלגרם לא מפרסמים את השמות, ואנחנו בתקשורת מכחישים את העובדה שאפילו אבי האינסטלטור כבר בטלגרם ועוקב אחרי אבו עלי אקספרס, הרי שבשנת 2023 בואכה 2024 העניין הזה הוא אנטי־חדשותי.

ובכל מקרה, כמה דקות לפני השחרור המיוחל, בערוצי הטלוויזיה השונים, הכתבות שנשלחו לראיין את בני הקיבוצים פלטו שמות, חשפו פרטים לגבי זהות החוזרים והחוזרות ואפילו לא שמו לב לכל מה שנאמר בראיונות. העניין הוא שאנחנו כן. חדלו מזה, אפשר לפרסם את שמות החוזרים ברגע שברור שהם כבר בדרך הביתה מהמפלצות.