לקראת סיקור שחרור החטופים: יש כמה דברים שכדאי לכתבים ולפרשנים לזכור

1. לצערכם או לשמחתכם אתם עומדים לשדר את אחד מהאירועים ההיסטוריים הכי גדולים ודרמטיים בתולדות מדינת ישראל. כבדו את המעמד, תחשבו על הצופים בבית, התחשבו ברגשותיהם של הנוגעים בדבר ונהלו שיח הוגן וענייני.

2. אין צורך להשתמש בספורלטיביים של שידורי ספורט. לשפה העברית יש מספיק מילים כדי להעביר את הרגעים שמתרחשים על המסך, עשו הכל כדי שלא תצטרכו לקרוס אל תוך מחוזות הטוויטר הברוטליים. זכרו כי לא מדובר ברשת חברתית אלא בערוץ טלוויזיה. אתם לא טוקבק, אתם אנשי מקצוע.

3. הניחו אג'נדות פוליטיות בצד בשעת הדיווח. יש לכם סופ"ש שלם לבלבל במוח אחד לשני, לשפרר את מי שאתם צריכים לשפרר, ותוכלו להעביר את הזמן עם פאנל מומחים שמפרשנים בדיעבד את מה שקרה, כפי שעשו בחודש וחצי האחרונים. ברגעי האמת, שמרו על דיווח נקי מפרשנויות.

4. דעתכם אינה מעניינת בעת הזאת. שדרו מה שאתם רואים בשידור חי. מה שמיותר אל תגידו, מה שחשוב תגידו בצורה עניינית. זה לא עוד שידור, זה כנראה האירוע הכי גדול שתשדרו בחייכם המקצועיים ומה שעובר עליכם באותם רגעים, לא רלוונטי.

5. פרשן צבאי הוא פרשן צבאי, פרשן פוליטי הוא פרשן פוליטי, שדרן הוא שדרן וכתב בשטח הוא כתב בשטח. זכרו זאת בכל עת. התרגלנו שהכל מתערבב לנו, אבל אם היינו רוצים לשמוע מישהו שמבין בהכל ובכל תחום, היינו מקשיבים לאבי מהמכולת.

6. אל תיפלו קורבן להתלהבות שלכם. שידור מאופק הוא שידור שייזכר לנצח, שידור מתלהם יביא אתכם לטיק טוק. נכון, יש לנו נגיעה בדבר ואנחנו לא ניטרליים, וכן אנחנו גם לבנטינים חמי מזג, אבל התמונות יותר חזקות מכל מילה שתחשבו עליה.

7. הציבור לא טיפש כפי שאתם עושים ממנו. דברו בגובה העיניים, כאילו אתם מדברים עם עצמכם. זה חשוב, כי כשמזלזלים בנו, אנחנו עוברים ערוץ. ולא, זה שאתם מדברים בסמכותיות לא אומר שאתם לא מזלזלים בנו.

8. אל תדחפו מקירופונים, אל תהיו גסי רוח, אל תריבו אחד עם השני, ואל תגנבו את הפוקוס מהסיפור. במילים אחרות, בתקופה הקרובה אל תהיו מה שאתם כל השנה. וזה נכון גם לצלמים ואנשי רדיו.

9. זה בסדר להביע רגשות. אתם לא השפלים הבריטים מה-BBC ולא אנשי התקשורת הטיפשים מנורבגיה. אתם ישראלים לפני הכל, ואנחנו אוהבים אתכם בדיוק בגלל זה.

10. גם בתוך המלחמה הגרועה ביותר שידענו, יש רגעים קטנים של חסד ושמחה מאופקת. אנחנו עומדים בפני ימים כאלו. ולמרות שנדמה לכם שכולנו שונאים את האנשים בטלוויזיה, אנחנו עדיין חוזרים מדי יום לצפות בכם מרצון, ולא כי מישהו הכריח אותנו. לכן, וסליחה על הקלישאה, הצלחתכם היא באמת הצלחתנו.