בנטפליקס מנסים לטלטל עם דוקו על בריחה מכת מסוכנת - אבל לא מצליחים

ארגון קנדי לחקר כתות טבע בראשית שנות ה-90 את ההגדרה הבאה: "כת היא קבוצה מניפולטיבית המנצלת את חבריה ועלולה לגרום להם לנזקים פסיכולוגיים וכלכליים ואף לפגיעה פיזית. בעזרת טכניקות שונות של מניפולציות, רגשיות ואחרות, הקבוצה מכתיבה באופן טוטלי את אופי ההתנהגות, החשיבה והרגשות של החברים בה ומנתקת אותם ממשפחתם, מחבריהם ומחייהם הקודמים, כדי להפוך אותם לנאמנים, לצייתנים ולכנועים למנהיג".

ההגדרה הזו קולעת במדויק למה שמתארים ניצולי הכת "להבות תאומות" בארה"ב, שנפלו להבטחותיהם של בני הזוג ג'ף ושליאה איאן למציאת "אהבה נצחית ואושר אינסופי עם הלהבה התאומה שלכם", רק כדי לגלות מאוחר מדי שמדובר בשני נוכלים רעי לב שמעוניינים בעיקר בכוח, כבוד וכסף.

במשך שלושה פרקים ארוכים מגוללת סדרת הדוקו שעלתה לאחרונה בנטפליקסאת סיפוריהם של חברי הכת ושני מנהיגיה השרלטנים ומנסה, ללא הצלחה גדולה מדי, לספק איזושהי אמירה בעלת משמעות על בדידות, אהבה ואושר בעידן המטורף שבו אנחנו חיים.

למה ללא הצלחה גדולה מדי? קודם כל כי הדמויות – ואולי זה לא בגללן אלא דווקא בגלל הקושי שלנו, כמי שחיים כרגע במציאות של מלחמה, להתחבר לסיפור שלהן או להיסחף ולתת אמון בכלל – לא מצליחות לייצר מספיק אמינות והזדהות.

כבר אחרי חצי שעה של צפייה בפרק הראשון מובן לגמרי שמקימי הכת, במיוחד הגבר ג'ף, הם אנשי מכירות ממולחים שהמוצר שהם מוכרים הוא "אהבת אמת". נדמה שקורבנותיהם, למרות היותם אנשים אבודים ופגיעים, כלומר "מטרות קלות", נופלים בתמימות גדולה מדי לפח הזה. איך לומר? מצאתי את עצמי שואל בקול רם את הדמויות שעל המסך "ברצינות האמנתם לשטויות האלה? אתם אמיתיים?".

טעות נוספת של יוצרי הסדרה היא הבחירה למתוח אותה על פני שלושה פרקים ארוכים, בלי חומרים שמצדיקים זאת. צילומי הארכיון המציעים מבט מבפנים לפעילות הכת חוזרים על עצמם בקונסטלציות שונות, משום שהתרגיל שמבצעים המנהיגים הוא בסך הכל אותו תרגיל, רק על קורבנות אחרים, והקורבנות עצמם לא מצליחים לספק איזו אמירה או תובנה שמשאירה את הצופה עם ערך מוסף משמעותי.

בסופו של דבר, הסדרה מספקת אמנם את יצר המציצנות החבוי בכולנו, כמו גם איזשהו אסקפיזם לצרות של אחרים, אבל עושה את זה בלי מספיק להבה ויותר עם שביל הבריחה.

מעבר לעובדה שהיא ממש לא הראשונה שעוסקת בכתות מוזרות הפועלות בעיירות נידחות ובשוליים הסהרוריים של האינטרנט בארה"ב, הקצב האיטי וחוסר הכריזמה של הדמויות גרמו, לפחות לי, לנדוד בחזרה למסך הטלפון ולגלול עמוק בחזרה לצרות שלנו.

"הבריחה מ'להבות תאומות'", נטפליקס