זאת מלחמה מדור אחר. מלחמה מודרנית ששדה הקרב המרכזי שלה בכלל נמצא בגופי התקשורת השונים, ברשתות החברתיות ובקרבות ראש בראש בין משפיענים.
חמאס מבין את זה טוב יותר מישראל, ומתמרן את מהלכיו בהתאם לחישובים תקשורתיים. הוא משחרר חטופות ב־22:00, שעת פריים־טיים באירופה; יורה מטחי רקטות ב־20:00 כדי להשתחל למהדורות בישראל, ומבצע אינספור מניפולציות שמטרתן להשפיע על דעת הקהל (ניפוח מספרי ההרוגים ברצועה, טפטוף שקרים וכדומה).
האכזריות של מחבלי הארגון, והפצת זוועות כגון שחיטת תינוקות, פגעו בצורה קריטית בדימוי "לוחמי החופש", כפי שהציגו את עצמם. ברשת הקטארית של "אל ג'זירה" באנגלית אפשר לשמוע ביקורת על חטיפת אזרחים (בניגוד לחטיפת חיילים, שמקובלת אצלם) ואזכורים ל"פשעי מלחמה" בהקשר של מעשי חמאס.
לכן חמאס משתוקק לתקן את הנזק התדמיתי שנוצר, ולהלבין את מעשיו. הוא שלח את בכיריו לסבב ראיונות בתקשורת העולמית, וניסה להסית את השיח אל סבלם של הפלשתינים בעזה. "אנחנו לא ארגון טרור, אנחנו לא דאעש", צעק חאלד משעל על המראיין ב"סקיי ניוז". וזה לא היה הראיון התוקפני היחיד שלו לאחרונה. גם בערוץ אל־ערבייה הסעודי־אמירותי המראיינת עשתה לו חיים קשים.
חמאס פועל מסביב לשעון כדי להתנער מהנרטיב שהתקבע. את ההשוואה לדאעש, שכל כך מציקה לחמאס, הגתה מובילת דעת קהל ישראלית בטוויטר. את סרטוני ההסברה הוויראליים, את בניית הנרטיב שלנו, ואת החדרת סוגיית החטופים למרכז סדר היום העולמי עושים האזרחים והתקשורת. המדינה לא מתפקדת בזירה הזו.
וכשהחטופה הגיבורה, יוכבד ליפשיץ, העזה לספר לעיתונאים זרים מיוזמתה על חוויותיה בשבי חמאס, והרוויחה עבור ישראל עוד נקודות בדעת הקהל, כינו אותה שופרות השלטון "פיגוע הסברתי" וביזו אותה. העדות הקשה שלה מהשבי שודרה אפילו ב"אל־ג'זירה", שם ציינו בסרקזם כי היו ישראלים שדרשו לסתום לה את הפה כי הודתה שקיבלה יחס טוב בשבי.
תכף שלושה שבועות בתוך המערכה. משעל התראיין, ביידן נתן ראיונות ומסיבות עיתונאים. גם מקרון ומעורבים אחרים. היחידים שעדיין לא כינסו מסיבת עיתונאים או התראיינו בפומבי הם רה"מ נתניהו, שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי.
פעם בכמה ימים משחרר נתניהו הצהרה לציבור. קצרה ומוקלטת, ללא שאלות ובלי לומר משהו חשוב. אמש סיפק עוד אחת מאותו סוג. היה משפט בודד על החטופים, אמפתיה קרה, מסרים שנועדו לסתור ביקורות כלפיו, ואפילו לא משפט אחד באנגלית עבור הערוצים הזרים ששידרו לייב.
הזירה התקשורתית הבינלאומית מופקרת לחלוטין מבחינת הממשלה. ישראל הרשמית לא מוכנה להתמודד עם שאלות קשות, לא מבינה איך מתחזקים את הנרטיב ולא הפנימה עדיין כמה עיצוב התודעה הבינלאומית חשוב לא פחות מהתמרונים הצבאיים בשטח. גם במלחמה על ההסברה, המדינה השאירה אותנו להסתדר לבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו