מסיבת העיתונאים באיכילוב עשתה למושג "הסברה" את מה שיחיא סינוואר עושה למושג "הומניטרי"

לפני שנגיע לנקודה החשובה של הטור הזה, נסמן "וי" על כל מה שצריך להגיד וכבר נאמר בכל האולפנים אמש: יוכבד ליפשיץ היא גיבורה. בגיל שבו היא אמורה לבחור פעילות "שלישי בשלייקס" - היא נזרקה על אופנוע של נאצים, הוכתה בדרך על ידי עוזריהם ונאלצה לחיות יותר משבועיים בגיהינום התחתית של עזה.

עוד "וי" מתבקש נסמן על כךשהראיון שהעניקה באיכילוב עושה למושג "מאמץ הסברתי" את מה שיחיא סינוואר עושה למושג "הומניטרי".

אבל הנזק שהתחולל במסיבת העיתונאים באיכילוב והכותרות בעולם שהפכו את חמאס לארגון שמתכתב עם חמלה אנושית קיבלו אישור רשמי מבנה של החטופה, והוכיחו כי בסוף היה מדובר בבלאגן מבורך ומאוד מנוהל.

בשלב הראיון עם האם עוד עברה מחשבה כי לחטופה מותר להגיד הכל, ושחלק מהתיאורים האנושיים נועדו לרכך את השובים ולסייע בחילוץ בעלה שעדיין בשבי. אבל מה שראינו על המסך אחר כך הוכיח שיש אנשים שעדיין שבויים במסרי הפוזיציה, ומתעקשים "לתקוע" למדינה, גם במחיר הפיכת מפלצות שדם תינוקות עדיין על ידיהן, לאחיות רחמניות שדואגות לתרופות, לגבינה מותכת ולמלפפונים.

ההוכחה הרשמית הגיעה דקות אחרי העדות. במשדר בערוץ 12 המגיש עופר חדד בסך הכל רצה לשמוע מבנה של יוכבד, כמו כל אזרחי ישראל ההגיוניים, אם גורם מדיני ביטחוני תדרך את החטופה המשוחררת במשהו שלא ייפול כפרי הסברה בשל לתקשורת העוינת בעולם. עוד לפני שסיים את השאלה כבר קטע אותו הבן: "אם מישהו חושב שבגלל ששחררו את אמא שלי אז היא רכוש של המדינה שתשרת איזושהי אג'נדה בעד כניסה, נגד כניסה, בעד שחרור, נגד שחרור, או איך להתמודד עם חוקי הג'ונגל - אז יש לה דעה משלה... היא לא אמרה מילה של מי שניסה לדחוף לה לפה - נהפוך הוא!".

בתוכנית של לוסי אהריש כבר גילה הפרשן הצבאי אור הלר כי מדובר בפעילת שלום מאוד פעילה, וניחוחות האג'נדה מילאו את הפאנל. לאורך כל השידור עיטרה את המסך הכותרת "אנחנו שעירים לעזאזל של השלטון", ורק צריך היה לחבר את הנקודות לכך שהבלאגן ההסברתי מנוהל מהאמ־אמא של האמא.

אבל הבלאגן שנסב סביב סאונד נוראי התגמד אל מול התחושה כי סביבת החטופה היתה לעומתית למאמץ האחראים למקסם את ניסיונות ההצלה של עוד יותר מ־200 חטופים בעזה. "מסיבת העיתונאים התנהלה בבלאגן כמו כל דבר במדינה הזו שמתנהל בבלאגן", שלפה לוסי אהריש את הטריק היחיד שלה בספר, מבלי להתייחס כמובן לרמזים כי האירוע קיבל יריקה בפרצוף ממי שניסה לנהל אותו מטעם המדינה.

זפזופ אל הפרשנית דנה וייס כבר תפר האשמה כוללת ובלעדית של סביבת ראש הממשלה, והתעלמות מהבהרה של המשפחה שלא תעז להתקרב אל האם עם מסרים כלשהם. לחשוב רק על האופציה שבה האחראי לסיטואציה גל הירש היה קובע שיוכבד תעבוד עם מסרים רשמיים ואולי תוציא לתקשורת סרטון ערוך במקום פיגוע? חסכתי לכם את המאמץ, הביקורת היתה הופכת ל"המינוי הלא ראוי עכשיו גם סותם את הפה לחטופה בגיל של אמא שלו", עם כותרת שרצה למטה בסגנון "מה שווה חטופה אם אנחנו לא יכולים לשלוט בה?".

גילוי נאות: הכותב משמש לעיתים פאנליסט בערוץ 14 ובכאן 11