ההכנות לביקור הדוד ג'ו באו בול בזמן לשידורים המתגלגלים ובעיקר לסגלי הפרשנים שהותשו כבר מלהכריז על "מה שחשוב כרגע" בעיניהם, אחרי שבשבת קרסה הקונספציה שלהם עצמם (גילוי נאות: הכותב משמש לעיתים פאנליסט בערוץ 14 ובכאן 11).
לפחות סביב הביקור הנשיאותי זכינו שאף אחד באף אולפן לא באמת התיימר לדבר בביטחון ולדעת מה האנד גיים שלו ושל האינטרס האמריקני הרחב, חוץ מלעבור משלב הידידות הטובה ביותר לשלב הבעלות.
אחרי 11 יום, המעבר לאווירת ביקור נשיאותי נתן גם לצופה הישראלי טיפה חופש מהזחיחות המקומית הרגילה לגבי תמונת המצב: כי כשהמשחק השכונתי עולה למשחק על הגביע העולמי, כל המומחים יכולים במקסימום לפתוח את מפות העולם ולקשקש חיצים שנעים בין ביידן לפוטין, בין ביבי לנסראללה ובין חמינאי להוא שקשה לזכור את שמו מסין. מה כן ברור? שהנשיא ביידן, האישיות המאובטחת בעולם ואדם לא צעיר במיוחד, לא מבטל את כל הלו"ז ועולה באיטיות על האיירפורס 1 רק בגלל תמונות הזוועה שראה בקיבוץ בארי.
עד שארה"ב תודיע לנו מה קורה, התעסקו בביקור הקוויקי עצמו ובחשיבות שלו. הפרשנית המדינית דנה וייס סיפרה איפה ביידן יהיה בכל רגע, אך לא הסכימה לגלות לעופר חדד ולעמליה דואק איפה ינחת המטוס הנשיאותי: "אני לא חושבת שצריך לדבר על זה". מה שבוודאי הכניס לכוננות את החבר'ה בנמל התעופה רמון.
גדודי הפרשנים הדבוקים לכיסא נהנו להמשיך ולעסוק בתיאוריית "חיבוק הדוב" שלטענתם מחליש את ישראל מבלי להבין כמה חשוב שהדוב סם כבר מזמן לא בחיבוק שלנו, הוא במשכב בהמה מתקדם. גם ראש המל"ל צחי הנגבי נקרא לשנות דיסקט באולפנים ולהסביר כי זהו לא חיבוק דוב אלא החרוז המתלבש "חיבוק טוב", כי כנראה שתי נושאות מטוסים והבטחה למחיקת כל ארגון טרור או את איראן שתצטרף, לא מספיקות למצקצקים להיפטר מהדימוי הדובי.
רק כדי להבין כמה קשקשת מציפה את האולפנים סביב הנושא האמריקני: הפרשן ניר דבורי הפיל פצצה אמש במשדר של חדשות 12 לכל המומחים למיניהם, שהקביעה שלהם כי חיילים אמריקנים בחיים לא יילכו על boots on the ground עשויה להתרסק על קרקע המציאות.
אחרי שביידן יילך, מחכה למי שרוצה להתנתק מאינסוף הפרשנות וההמתנה באולפנים סדרת דוקו "מלחמת איראן־ישראל" (YESׂ) שדרכה אפשר להבין למה הנשיא האמריקני הגיע: כי מבחינתו אנחנו כבר במלחמה כוללת.
בשלושה פרקים היא משרטטת את מלחמת הצללים בין ישראל, איראן וגם ארה"ב. איך עובד הראש האיראני, השיעי, וכמה רוע אסטרטגי עומד מאחורי המילה החמודה והמטעה מדי, "פרוקסיז".
בנימין נתניהו, אהוד ברק, בכירים אמריקנים, ראשי מערכת המודיעין ולא מעט יועצים בכירים למשטר האיראני מספרים על הידידות המופלאה שהפכה לאיום בהשמדה, על למה האמריקנים הם הדוב־אכפת־לי של ישראל, ועל הטעויות וההצלחות במשך 40 השנים האחרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו