חניבעל היה מצביא דגול, שהוביל את צבא קרתגו במלחמה מול האימפריה הרומית בשנים שלפני הספירה. הוא נודע גם כמי שבחר להתאבד בבליעת רעל כאשר הרומאים כיתרו את מקום מחבואו ועמדו לתפוס אותו.
עם או בלי קשר אליו, בדוקטרינה הצבאית של צה"ל היה נהוג במשך עשרות שנים להשריש בקרב החיילים את "נוהל חניבעל" - פקודת מבצע לאירועי חטיפה שהורתה לסכל חטיפת חיילים בכל מחיר ובכל אמצעי, גם אם זה אומר סיכון חייו של הנחטף.
הגישה שלפיה עדיף חייל הרוג על חייל שבוי כבר לא חד־משמעית כיום ועברה עדכונים והתאמות. היא מבוססת על תפיסה כי לא מנהלים מו"מ עם טרוריסטים, לא משחקים לידיהם ולא משלמים את המחיר שהם דורשים, אך יש לה השפעות מחשבתיות שבהחלט באות לידי ביטוי בסיקור הימים הראשונים למלחמה הנוכחית.
"אם לא היינו רואים את הסרטון לא היינו יודעים איפה היא, מכיוון שאף אחד לא דיבר איתנו", סיפרה בשידור נכדתה של יפה בת ה־85 שנחטפה לעזה. כמוה היו עוד עשרות שדיברו בכל הערוצים כמעט מדי שעה. הם סיפרו על הקשר האחרון ועל הדאגה. הם השתוקקו לשמוע על תוכנית לחילוצם מעזה, או לקבל יחס כלשהו מגורם רשמי מוסמך.
חלקם התקבצו מחוץ לבתי החולים. יולן כהן מחדשות 12 תפסה שם אם שמחפשת את בנה, ותוך כדי זעקותיה, זיהתה כהן את יו"ר ועדת הבריאות, אוריאל בוסו, ומייד משכה לכיוונו את האם הבוכייה כדי שיספק פתרון למצוקתה. בעוד האם בוכה ומתחננת מול המצלמות ("תיקח אותי באוטו שלך ונלך לחפש אותו"), הוא ענה משפט סתום, הפנה לה את גבו והלך.
בטח שמתם לב שעל המסך כתובים מספרי נרצחים ופצועים, אבל לא ספירה כלשהי של נעדרים ושבויים. למדינת ישראל, גם אם לא תודה בכך, נוח בינתיים למזער את סאגת השבויים על סמך הקונספציה כי מותם עדיף היה על החזקתם בשבי ועל המחיר שיידרש כדי להחזירם. הואיל וכך, עד לכתיבת שורות אלה לא יצא אף גורם רשמי שהצהיר לתקשורת: נחזיר אותם בכל מחיר.
הממשלה מלאה באנשים שהתחנכו על קונספציית חניבעל, והאולפנים מלאים בגנרלים שמטפטפים סממנים שלה בפרשנותם. בכל עת שדיברו על נעדרים ניכר כי התכווצו בכיסא, וחלקם ניסו להקטין את חשיבות בני הערובה בלחימה והתנגדו להכללת שחרורם בין מטרות המלחמה המוצהרות. מולם התייצבו מגישים, כתבים ופרשנים שגרסו אחרת, שליבם נשבר מראיון לראיון ועדיין דאגו להעניק זמן מסך בלתי מוגבל לאזרחים שמשתוקקים להתאחד עם יקיריהם.
כמות בלתי נתפסת של ישראלים מוחזקים בידי חמאס, מכל הגילים, המינים והסוגים. זה כבר לא גלעד שליט ולא אברה מנגיסטו. בתום אחת מהשיחות הללו בשידור, הציעה כתבת החוץ של 12, קרן בצלאל: "צריך לסדר לאנשים האלה ראיונות בעולם. העולם לא מכיר אזרחים שבויים בכמות הזאת, ולכן הלחץ יבוא מהעולם. תייצרו מנופי לחץ".
אבל למשפחות הנעדרים יש כוח כי הם נוגעים ברגש האנושי. מסיבת העיתונאים שנציגיהם כינסו הערב (ראשון) הייתה מפגן של חוסר אונים ואמוציות. כל מילה שלהם שברה את הלב וקרעה את הנפש. בשידור חי הם גרמו לכולם להתייפח והתחננו שיתחילו להתייחס אליהם.
הערבות ההדדית עדיין קיימת בקרב הציבור, שמתגייס בהמוניו כדי לסייע זה לזה, אולם באופן טרגי היא לא קיימת יותר בין המדינה לאזרחיה. לכן רבים מאזרחי ישראל חשים היום נבגדים על ידי מדינה שזנחה אותם. הגיע הזמן לשנות קונספציה ולהתייחס לבני אדם כמו לבני אדם ולעשות הכל כדי להציל אותם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו