"כשהמצלמה דולקת אתה מחייך ועושה את העבודה": עוז זהבי מספר על החוויה הקשה שעבר
שום דבר לא הכין את השחקן והמנחה לקראת צילומי הריאליטי "פקין אקספרס", שם, לדבריו, "הצילומים היו קשים, לפעמים לא היה מה לאכול - והייתי חייב להמשיך" • בראיון הוא מספר על התוכנית שתעלה בקרוב ברשת 13, וגם - מה הדבר הגדול שהוא למד מהילדה הקטנה שלו? • הראיון המלא - ביום שישי ב"שישבת"
עוז זהבימכור לאקסטרים, עד כדי כך שאחד מהדברים הראשונים שעשה אחרי לידת בתו הבכורה היה קורס צניחה חופשית ("קול פנימי אמר לי: אני חייב לקפוץ ממטוס"). זאת גם הסיבה לכך שהיה קל לשכנע אותו לקחת על עצמו את הנחיית תוכנית הריאליטי "פקין אקספרס", שתעלה בשבוע הבא ברשת 13 - מרוץ אתגרי שמתיימר לשים בכיס הקטן את "המירוץ למיליון" ואת "הישרדות".
שירה גבריאלוב ועוז זהבי - מי אתה
זהבי, כך הוא מספר, היה מנחה פעיל ומעורב במשך הצילומים במזרח אסיה, שנמשכו כחודשיים. "אני איתם בחרא, כמו שאומרים. הצילומים היו לי חוויה קשה כמעט כמו למתחרים", אומר זהבי. "היינו בשום־מקום. ישנו בהוסטלים הכי דלוחים בעולם. לפעמים לא היה מה לאכול. זה הזכיר לי שירות צבאי עם לו"ז צפוף. אתה כל הזמן בדרכים. בחילות, הקאות, שלשולים. קיבלתי שתי הרעלות מזון. הגוף שלי 'התפחלץ' שם הרבה פעמים.
"היו ימים שהרגשתי מאוד־מאוד לא טוב ולא היה אפשר לעצור. גם כשיש הרעלת מזון מוכרחים להצטלם. כשהמצלמה דולקת אתה מחייך ועושה את העבודה שלך. ראיתי מולי את המתמודדים נושאים את עיניהם אלי, והם נתנו לי כוח לעשות את זה בשבילם. עם כמה שהיה לי קשה - להם היה יותר קשה, ואנחנו כהפקה מייצגים עבורם משהו שדוחף קדימה".
הגעגועים לאשתו הגר ולבנותיו כרמי (4) ולליב (2), שנשארו בארץ, הציפו אותו שוב ושוב. "במקצוע הזה, או שאני מאוד עסוק או שאני לא עושה כלום. וכשאני לא עושה כלום - זה אומר מאה אחוז בית, מאה אחוז אבא", הוא אומר. "אבל כשהייתי ב'פקין אקספרס', אז נוסף על הכל הגר נאלצה להוציא את כרמי מהגן, ובתקופה הזו היא היתה איתה בבית, בלי מסגרת.
"היה בגן של הבת שלי אירוע, שבגלל צנעת הפרט של ההורים האחרים לא ארחיב עליו, אבל נוצר עניין עם אחד מהילדים והיה מחדל מאוד גדול של חוסר תשומת לב מבחינת הגננת הראשית, לצרכים של הילדים ובכלל. עשינו בלאגן מאוד גדול, ובסופו של דבר הוצאנו את הבת שלנו מהגן. עוד הורים הוציאו את ילדיהם מהגן, והשנה הגן לא נפתח בגלל הדברים שכרמי סיפרה לנו שקורים שם. עוד ילדים גם דיברו, וככה הכל התגלה. כנראה עשינו משהו בסדר כהורים אם היא הרגישה בנוח לספר על מה שקורה, גם אם היא לא יודעת שמה שהיא מספרת שקרה לא בסדר".
היא כבר מבינה שאבא שלה הוא משהו מיוחד?
"לפעמים אני הולך איתה ברחוב ומבקשים להצטלם איתי. אז היא שאלה הרבה פעמים: 'אבא, למה הם רוצים להצטלם איתך?'. בכל פעם עניתי לה משהו אחר, עד שעליתי על התשובה הנכונה בשבילה: כי יש לי חברים בכל מקום. 'כולם חברים שלי'. וככה, דרך כרמי, אימצתי פילוסופיה על החיים שלי. כשאני מסתכל על זה כאילו כולם חברים שלי, זה עוזר להשלים עם זה. זו לא הפרעה או הטרדה - אלה חברים, אתה מזמין חבר לספייס שלך, זה משהו יותר מאפשר וחיובי לעולם".
