הידיעה על גאולה אבן, שהודיעה שלשום לזכיינית "רשת" כי היא מסרבת להמשיך בהגשת "שומרי הסף", תפסה אותי ביום דרמטי שבו הודעתי למנצ'סטר יונייטד שלא אמשיך בתור החלוץ המרכזי שלה, וללהקת קולדפליי שייאלצו לוותר עלי כמתופף בסיבוב ההופעות הבא. זו בערך רמת האמינות של ההודעה של מי שהגישה תוכנית פאנל עתירת תקציב, והצליחה להשיג נתוני רייטינג מאכזבים של תוכנית בוקר מנומנמת.
גאולה אבן היא לא אשת התקשורת הראשונה ולא האחרונה שתוכנית שלה לא ממשיכה איתה, או בכלל. בתוכניות הספורות ששודרו, פאנל האקטואליה - צווחנים משני הצדדים ופאנליסטים שלא הצליחו להשחיל מילה - התגלה לא פעם כבלתי אפשרי להשתלטות, הקהל באולפן סבל מקקופוניה ברוב הזמן, אך בעיקר אבן עצמה נראתה שם אבודה בין ה"קופמניזם" המתלהם לבין הניסיונות להתנחמד אל הקהל.
מה שעצוב בהודעה לתקשורת הוא מה שעצוב בכיוון הכללי שחלקים גדולים בתקשורת הולכים אליו: הקלות הבלתי נסבלת של הזלזול בצופים, התחושה שהצופה יקבל כל דבר שימכרו לו. זלזול שמצטרף לקלות הבלתי נסבלת שבמינופים של מספרי מפגינים בשיעורים של עד פי 10 שכבר הפכו לדבר שבשגרה, לרדיפות יומיות מהפוזיציה אחר היחלשות השקל כשהיא משרתת אג'נדה, ולהיסטריה מהיחלשות הדולר ביום שלמחרת.
כל אלו, והרבה אחרים, הם הרבה מעבר לעידן הפייק ניוז: ברוכים הבאים לעידן ה־Insulting News - אין מה להעליב את הצופה הישראלי יותר. הוא מתפלש בקרבות התקשורת, מכיר את נתוני הרייטינג, הרכבי הפאנל והכותרות מחדר ההלבשה. הצופה הזה הרים גבה כשתוכנית הבוקר המדשדשת סידרה למנחה תוכנית בפריים־טיים היוקרתי, צקצק כשגילה שאשתו של אחד מראשי האופוזיציה והמחאה ראויה להגיש משדר שכזה, ואולי אפילו העניש את ההחלטה של הערוץ בטבלאות הצפייה.
הזלזול נמשך בפרומואים הפרובוקטיביים, שבהם זלזלה המנחה בכל הנושא של "ניגוד עניינים" והשתעשעה עם המשפט "גדעון הוא מתנה שלא מפסיקה לתת". אז כשאפשר פשוט לעבור הלאה בקריירה לעבר הפרויקט הבא - למה למכור לנו שהמנחה החליטה לא להמשיך? במה זה תורם לאמינות העיתונאית של חדשות 13?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו