בלי להתכוון, עורכי "חתונה ממבט ראשון" הציגו בפרק של אמש (שני) שיעור באבולוציה של זוגיות. עבור אלה שלא מאמינים באחת אידיאלית, כלומר. מרובע של קשרים שכל אחת מצלעותיו מייצגת שלב אחר בהתפתחות של מערכת היחסים הממוצעת. והפחות מוצלחת, נניח. האם זה מפוכח לטעון כך? כן. האם זו תפיסת מציאות רומנטית? ממש לא, אבל גם לעמוד במטבח בזמן שבעלך אוכל קוסקוס מול הטלוויזיה בסוף היום ונרדם זה לא בדיוק חומר לסרטים של דיסני.
הצלע הראשונה היא זו של עינב ורז, או בשמם השני - החמודים של העונה. בניגוד ללא מעט ממשתתפי התוכנית, השניים הללו מתנהגים - מי חשב - כמו זוג בתחילת דרכו. כזה שנמצא עמוק בשלבי לבלוב ראשוניים של קשר. בדיחות פרטיות, הליכות מטופשות, חיבה הולכת וניכרת וחיבור שממשיך להתבסס. וזה יפה ומעודד לראות, אם מתעלמים מהרגע בתחילת הפרק שבו גילינו שבהיעדרה של עינב, בעודה מבלה בפסטיבלים מדבריים, רז ישן כשלצידו פאה וערימת כריות שמדמות את זוגתו הנעדרת.
הצלע השנייה היא זו של מור ושניר. באופן מעניין, ההיכרות הקצרה שלהם נותבה למצב שבו החיבה נמצאת, אבל אין לה כל ביטוי פיזי. מקום עמוק וקסום בזוגיות שבו מתחיל שלב התסכול והמיאוס, והשניים מתחילים לעלות זה לזה על העצבים.
נראה שמור ממשיכה לסבול בשקט את מסדרי הרס"ר ששניר מעמיד אותה בהם על בסיס יומיומי. הרגע בתחילת הפרק, שבו בעלה מרצה לה בנושא חוקי טמפרטורות כביסה ומור מסיטה מבט ומתעלמת, מבהיר איפה היא עומדת ביחס לזוגיות הזו. קשר שלא מעניק לה חיבה פיזית, תחושת משיכה הדדית או כל דבר אחר למעשה - פרט להוראות סדר וניקיון.
אבל היא בכל זאת מנסה, גם אם פה ושם היא מפנטזת על לשרוף לשניר את מכונת הכביסה או אומרת משפטים כמו "בא לי לחזור להיות אני", שלא נשמעים כמו סממן לקשר בריא. חברה של מור, בשיחה אינטימית בפארק המסילה התל-אביבי, משכנעת אותה להמשיך בניסוי באמצעות משפטים כמו "אולי זה חלק מהתהליך". כלומר, לטעמה, קיימת אפשרות שלפיה תחושת ביטול עצמי היא חלק מבנייה של קשר. ספוילר: היא לא. נכון לעכשיו, נראה ששניר אוהב כביסה יותר משהוא אוהב את מור. והקשר היחיד בין כביסה למור (פרט אולי לריח טוב, אבל אין לנו דרך לדעת בהתחשב במדיום) הוא שכמוה - גם היא סחוטה.
הצלע השלישית היא זו של רונן ורותם. שלב הפרה-גירושים. השאלה מדוע הזוג הזה ממשיך לנסות להתעקש על הקשר הלא בריא הזה, כשמאחוריהם אפס היסטוריה רומנטית להתבסס עליה, היא באמת שאלה מעניינת. אבל אולי המפגש של השניים עם חברותיה של רותם, ובעיקר תוצאותיו הקטסטרופליות, סוף-סוף פתח לרותם את האפשרות להבין שברוב הזמן רונן משדר מצוקה כשהוא לידה.
הריב ביניהם, או בעיקר ההאשמות הקשות והרטוריקה הבלתי סבירה של רותם, היה רגע קרינג' טלוויזיוני. די ברור שהיציאה של רונן למרפסת, לכאורה "לעשן סיגריה", נעשתה למטרות ניסיון בריחה ממנה למרפסות אחרות, ומהן למטה אל הרחוב, שם ירוץ הרחק אל הוריו - שהבינו עוד בטרם החלה העונה שאין טעם להישאר ולהשתתף בחתונה הלא-רשמית של בנם, כי נכדים הם לא יראו ממנה, והתעופפו לחו״ל. כמו כן - האם לרותם וחברותיה יש קוד לבוש, או שגם להן היא אומרת באילו בגדים עליהן להסתובב? לקראת סוף הפרק רותם קצת נשברת מלנסות לשלוט בסיטואציה, וניכר שאולי מכאן הדרך עבורה (ועבורנו) תהיה קלה יותר.
ולבסוף יש את רון וטל. הזוג שנשאר יחד אחרי 30 שנות קשר ובחר לא להתגרש, אבל מתפקד על אדי רומנטיקה מפעם. "אומרים שזוגיות זו עבודה", אומר רון, וטוען שהוא לא מבין את הקלישאה הזו, כי הזוגיות שלו ושל טל ממש קלה בעיניו. שזה כמובן נכון עבורו - אבל לא עבור טל, שמכינה קוסקוס עבור הבעל בן ה-64 מנטלית שלה, שנרדם על הספה בסוף יום עבודה.
הביקור של רון אצל אחיה של טל מרתק, אבל בעיקר כי מתברר שבאקווריום של האח מתחולל מאבק טריטוריאלי שמצריך מעקב יומיומי, בייחוד אחרי דג שמחסל את יתר חבריו לאקווריום. בהמשך, כשטל מעלה בפני רון את האפשרות שהם מתנהגים כמו זוג ותיק (עשר שנים היא נותנת להם. אולי היא קוראת את הטור הזה), הוא מסביר לה שהוא קם מוקדם בבוקר ולכן מגיע הביתה רעב וטרוט עיניים.
וזה המקום להזכיר לרון, לטל ולצופים שהפרק נפתח כשטל מספרת שהיא נוסעת שעתיים הלוך וחזור בכל בוקר, כדי לשוב לביתה הזמני שבאשקלון ולהכין ארוחה לבעלה. נו, לפחות הם לא בחרו להתגרש כמו זוגות אחרים. רון וטל מנצחים את הסטטיסטיקה, ומלמדים את צופי "חתונמי" שלפעמים זוגיות יכולה פשוט להתחיל אחרי שלב הפרפרים והבילוי המשותף, ולדלג ישר לשלב השגרה האפורה. זה עדיף מלהיות לבד. בעצם לא חשוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו