בואו לאכול איתי, כאן, 21:15
לטלוויזיה יש סטייה מוזרה: היא אוהבת להראות אוכל בצורה ארוטית. תיאורים עסיסיים, רוטב זולג בהילוך איטי, זוויות צילום מגרות, ושלל טכניקות אשר מעוררות חושים בקרב הצופים, שמלקקים שפתיים ורצים למקרר בתחושת מאנץ'.
למרות השם שלה, "בואו לאכול איתי" בדר"כ לא מייצרת תיאבון אצל צופיה. לכאורה האוכל פחות חשוב, היכולות הקולינריות לא נבחנות בזכוכית מגדלת, והמנצח נבחר לפי חווית האירוח. וכשהאוכל הוא המרכז אך איננו העיקר, "בואו" נהייתה שער מעבר לתוכניות ריאליטי אחרות ובמה להפצת אג'נדות.
כאן נכנס לתמונה עמית, שמשתתף בשבוע הראשון של העונה השביעית שעלתה אמש. עם ראסטות באורך מטריד, הבחור נשאב לריאליטי במטרה להציף את בעיית בזבוז המזון. "אני מציל מזון", הצהיר וצולם נובר בפחים השכונתיים, שולף מתוכם לחם ועוד מצרכים, ומודה: "אני אוכל מהזבל". המושג "פג תוקף" לא קיים מבחינתו. ארבע שנים לא קנה אוכל, 23 שנה לא הסתפר; "אוכל חינם במקצועו", קרא לו שי אביבי בקריינות הנוגה.
"בואו לאכול איתי" לא צריכה שייחצנו אותה. היא טלוויזיה נהדרת, מהנה, דבילית לעיתים, ומופרכת לפעמים. היא הרוויחה את ההערכה הזו בצדק, אך כמו יתר תוכניות הריאליטי נדמה כי איבדה את השליטה על הדמויות שלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו