המשחק מכור והפוליטיקה ניצחה את נועה קירל

לנועה קירללא היה סיכוי אמיתי לחזור מליברפול עם ניצחון, כי לאירוויזיון חוקים משלו ואת הפוליטיקה הפנימית שלו אף נסיכת פופ מרעננה לא מסוגלת להטות.

"אז למה לנו פוליטיקה עכשיו?", שאלו מארגני אירוויזיון 2023, כשעמדו בימים האחרונים בפני לחץ ציבורי שדרש מהם להקדיש שתיים־שלוש דקות מתוך ארבע שעות שידור לצורך מטרה חשובה - לאפשר לנשיא אוקראינה לשאת דברים במהלך האירוע. הרי מדינתו ניצחה אשתקד בתחרות ואולצה לוותר על האירוח עקב המלחמה המתחוללת בשטחה. זלנסקי השתוקק לנאום, אך לא הסכים להתחייב כי מסריו יהיו א־פוליטיים וקיבל דחייה בפרצוף.

"אחת מאבני היסוד של האירוע היא האופי הלא פוליטי שלו. עיקרון זה אוסר להשמיע הצהרות פוליטיות במסגרת התחרות", נימקו באיגוד השידור האירופי, כשנפנפו את זלנסקי. אולם האירוויזיון תמיד היה ותמיד יהיה אירוע פוליטי, והניצחון הסוחף של האוקראינים בשנה שעברה עם שיר בלתי זכיר הוא דוגמה אחת מיני רבות.

תחרות הזמר נולדה לפני כמעט 70 שנה במערב אירופה, ומאז ומתמיד הושפעה על ידי פוליטיקה חיצונית. למשל, בימי המלחמה הקרה לא הורשו מדינות הגוש המזרחי להשתתף בה, ובתקופת הלחימה ביוגוסלביה היא תמכה בגלוי בבוסנים. לאחר נפילת מסך הברזל הפך האירוויזיון לסמל של אירופה המאוחדת, פסטיבל של חירות, שחרור ודמוקרטיה, אבל בינתיים האחדות התפוררה והפוליטיקה שלחה גרורות.

כשיוון הפתיעה ולא העניקה אמש כהרגלה דוז פואה לקפריסין - הקהל באולם השמיע תגובת הפתעה. בכלל, לאורך השעה המותחת של ההצבעות ניתן היה לשמוע בבירור את תחושות המעריצים לנוכח ההתרחשויות הצפויות. למשל, כעס ומחאה על כך שפינלנד קופחה בהצבעת השופטים, ובהמשך צהלות מוגזמות כשהפיני כמעט חטף את הניצחון מהשבדית המקומבנת, חביבת השופטים.

כשמדינות הבלקן מרעיפות זו על זו נקודות והסקנדינביות מפנקות זו את זו, וכשמבצע בעזה מכרסם בסיכויי ישראל לסחוף מצביעים במדינות מסוימות, אי אפשר להדחיק את העובדה שבני אדם לא מסוגלים להצביע בניטרליות מוחלטת. כדי למזער השפעות כאלו שונתה שוב ושוב שיטת ההצבעה לאורך השנים, אך הבעיה לא נפתרה.

האירוויזיון כל הזמן מוכתם בפוליטיזציה - ההצבעות, השירים, הביצועים או הנפת דגלים בגרין־רום. השנה הקרואטים הביאו שיר מחאה נגד פוטין, האוסטרים מחו על תשלומי תמלוגים מספוטיפיי וכך הלאה. בעבר פינג פונג הישראלית נפנפה בדגלי סוריה, להקה איסלנדית שלפה דגל פלשתין באירוויזיון בת"א, והניצחון האוקראיני ב־2016 הושג הודות לשיר פוליטי על האי קרים. מרבית ההופעות משקפות אידיאולוגיות שונות עם מסרים מגוונים, וכזכור - שליחת זמרת טרנסג'נדרית בשנת 1998 היתה אמירה מהסוג שהבטיח לישראל ניצחון.

זה נפוץ כיוון שהפלטפורמה שמספק המשדר היא נדירה בכל קנה מידה. במה בינלאומית חוצת יבשות. השנה העריכו כי 160 מיליון יצפו בגמר הגדול, ששודר לייב בעשרות מדינות, גם מחוץ לאירופה - מאוסטרליה דרך צ'ילה ועד ארה"ב.

האירוויזיון מבליט אג'נדה פרוגרסיבית מוצהרת, וכתוצאה מכך נפלטו ממנו מדינות שמרניות. נגיד, רוסיה שנזרקה על רקע המלחמה, חברתה בלארוס שהורחקה בגין מחלוקת סביב שיר פוליטי, או הונגריה וטורקיה שמחרימות בגלל התנגדותן למסרים הלהט"בים. במקביל אוסטרליה התמכרה ונכנסה חזק לתחרות, צופים מארה"ב מורשים החל מהשנה להצביע, ואם זהו הכיוון שאליו אנו מתקדמים ייתכן כי בעוד דור נגלה שהאירוויזיון צמח להיות תחרות של חצי עולם. החצי הליברלי והנאור.

האירוויזיון הוא מסיבה כיפית, קאמפית וביזארית, שלפעמים צוחקים עליו ולעיתים צוחקים איתו. הוא מהווה אי של שפיות תרבותית במציאות קודרת שהולכת לאבדון. ועדיין, מבאס שהעסק מרגיש מכור. לא סתם סוכנויות ההימורים קבעו שהניצחון היה בכיס של הזמרת לורין עוד לפני שהשיר שלה בכלל נבחר לייצג את שבדיה בתחרות. עד כדי כך העסק הזה מכור.

לורין היא אגדה מהלכת בבועה האירוויזיונית הודות ללהיט אייקוני משנת 2012, שנחשב לאחד מהגדולים בהיסטוריית התחרות. השיר שאיתו ניצחה הפעם לא היה באותו סדר גודל. סתם שיר פופ. אבל לשבדים יש כוח מאחורי הקלעים והשפעה על חבר השופטים במדינות רבות, וזה עזר כדי להכתיר אותה לראשונה מאז ג'וני לוגן שזוכה פעמיים באירוויזיון.

ומכיוון שהכל פוליטי, המקום השלישי של נועה קירל באמת פנומנלי. חמישה דוז פואה, ביצוע מדויק וניצול מוחלט של החשיפה הבינלאומית - זה המקסימום שקירל היתה יכולה להשיג. כנראה שאירופה לא כזאת אנטישמית כמו שחשבנו.

גמר האירוויזיון 2023, כאן 11, מוצ"ש 22:00