לכל תקופה יש את הנבלים שלה. צ'רלין צ'פלין, לפני יותר מ־80 שנה, לקח את היטלר ומוסליני כהשראות ברורות ל"הדיקטטור הגדול"; בשנות המלחמה הקרה נלחם ג'יימס בונד בנבלים סובייטים ואסייתים, אחר כך ב־"24" הכניע ג'ק באואר טרוריסטים ערבים ונכנס בסינים, קרי מתיסון התעסקה ב"הומלנד" עם אל־קאעידה, ובתקופה האחרונה - על רקע המלחמה באוקראינה – הרבה סדרות בדיוניות בוחרות להציג את רוסיה כמקור הרוע העולמי. מעצמה אכזרית שגיבורי הסדרות נאלצים להילחם בתחבולותיה.
בסדרת הדרמה המוצלחת "הדיפלומטית", שעונתה הראשונה עלתה בסופ"ש לנטפליקס, מתואר סיפור רקע על פיצוץ מסתורי שגובה את חיי עשרות חיילים בריטים. לאורך הפרקים מחפשות הדמויות את שולחי הפיגוע ומבקשות ראיות כדי להחליט על תגובת נגד מבלי להיגרר למלחמה גרעינית. כצפוי, החשודות המיידיות שעלו על הכוונת: איראן ורוסיה.
אפשר להסביר את זה בכך שהאיראנים והרוסים הביאו זאת על עצמם, או להתקטנן כי להתייחס לשתי המדינות הללו כמחוללי צרות בסדרות טלוויזיה זו עצלנות תסריטאית שמבוססת על דימוי בינלאומי מוסכם. בכל מקרה, כדי לפענח את זהות מבצעי הפיגוע מצניחה הסדרה את קרי ראסל ("האמריקאים", "פליסיטי") לתפקיד עובדת חרוצה וחסרת ניסיון שמתמנה לשגרירת ארה"ב בלונדון, ומנסה לכוון את הרוח לצד הנכון כדי למנוע מלחמת עולם.
"הדיפלומטית" זורמת על רצף של טוויסטים ובנויה על תמרונים פוליטיים, מדיניות חוץ, ונישואים קורסים. היא מהנה לצפייה, מבדרת, עמוקה ומלאה בסאבטקסט עוקצני וביקורתי כלפי הפוליטיקאים שמנהלים את העולם. הם בסוף אלה שמחליטים מי יהיו הנבלים של מחר.
"הדיפלומטית", נטפליקס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו