בלי אסי עזר ורותם סלע: חמש ההחלטות החשובות שיוציאו אתכם מעבדות לחירות

בימים של מלחמה על דמותה של הדמוקרטיה משני צדי המתרס ובשיאו של חג החירות, חשבנו שאין נכון יותר מהטיימינג הנוכחי בכדי לסמן ולהזהיר אתכם מהאופן בו אתם צורכים תקשורת, שבפועל מונע מכם להיות אנשים חופשיים באמת. איך נטפליקס, אסי עזר ורותם סלע קשורים ישירות למצב הזה, שבו אתם כלואים בעידן דיגיטלי המשפיע באופן מוחשי על החופש שלכם לבחור איך תנהלו את חייכם?

אינסטגרם

ניסיתם פעם לחשוב כמה דברים לא הצלחתם או הפסקתם לעשות באמצע כי אמרתם לעצמכם "שנייה, רק אציץ באינסטגרם"? מאז עברו יותר משלוש שעות של צפייה בסטוריז אוויליים וממכרים, וחוץ מתסכול בנושא דימוי גוף ועידוד תרבות צריכה מוגזמת, ההצצה ברשת החברתית לא העניקה לכם דבר; לא יצאתם לריצה שרציתם, לא בישלתם את הארוחה שתכננתם, ולא פתחתם את הספר החדש שקניתם שכבר חודשיים מעלה עובש על השידה ליד מיטתכם.

אפילו המקלחת שביקשתם לעשות מאז שחזרתם מהעבודה מזיעים ומותשים נדחתה לבוקר שלמחרת, כי את הלילה העברתם מרוחים על הספה, קוראים פוסטים של אושיות רשת שמציגות לעולם חיים מושלמים נטולי דאגות ואחיזה במציאות.

אם התסריט הזה נשמע לכם מוכר, מוכר מדי, אנחנו לא ממש שמחים לבשר לכם שאתם מכורים לרשתות החברתיות, וכדאי מאוד שלא תקלו בכך ראש. הגבילו את הזמן שאתם מקדישים למרחב הווירטואלי. אם צריך, שימו אפילו שעון מעורר שיזכיר לכם שהגיע הזמן לחיות באמת.

נטפליקס

מכירים את המשפט "אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה", שמעיד יותר מכל דבר אחר על התמכרות קשה של האומר אותו? אז ככה בדיוק בנטפליקס. החברה המספקת שירות סטרימינג 24/7, ומציעה לכם סדרות וסרטים זמינים בכל רגע נתון שבו תבחרו, מבלי להגביל אתכם לשעה מסוימת, עושה הכל חוץ מלהעניק לכם באמת את החופש שלכאורה היא מתיימרת לתת.

כי מה שקורה במציאות הוא שאתם אמנם יכולים לעצור מתי שאתם רוצים, אבל אתם ממשיכים לעוד פרק ועוד פרק ועוד פרק ועוד עונה, עד שאתם כבר לא זוכרים באיזה יום נכנסתם לחדר החשוך והחנוק שלכם, שבתכל'ס מרגיש ומריח יותר כמו צינוק. הפסקה היא לא מילה גסה. גם בניית מתח בין פרק לפרק לא תזיק לכם.

חדשות

אולי קצת תמוה שבאתר חדשות מתפרסמת פסקה כזו, אבל תנו שנייה להסביר. אקטואליה היא חלק מהחיים. אבל כמו כל דבר בחיים, צריך לדעת איך ומתי. שאלת המינון והדרך היא קריטית מאוד. כשאתם נכנסים לאתר חדשות (כמו שסביר להניח שקרה עכשיו) כדי לצרוך אותן, זה בסדר גמור ונורמלי לחלוטין.

אבל כשאתם מחוברים למיליון אפליקציות המתריעות לכם בכל רבע שנייה באמצעות פושים בלתי נגמרים על כל פיפס קטן שהתרחש במדינה או בעולם, אתם נשאבים, בלי לשים לב בכלל, ללופ של אווירה מלחיצה ורעה, שפוגעת באופן קשה בשקט הנפשי ובחופש שלכם לחשוב גם על דברים שלא קשורים לרפורמה המשפטית ולמציאות הביטחונית המדאיגה בארץ ובעולם.

פרסומות

חשבו על סיטואציה שבה אתם סגורים בתוך קניון בלי אפשרות לצאת ממנו. נשמע כמו סיוט עבור רובנו, אנחנו משערים. אז זה פחות או יותר מה שקורה לכולנו כשאנחנו משתמשים באמצעי התקשורת, ורק חושבים שאנחנו בעלי יכולת לבחור מה לרכוש ומתי. אם תרצו או לא, דעתכם מושפעת ממבול של שכנועים לרכוש מוצרים מסוימים ברשתות החברתיות, בטלוויזיה, ואפילו באפליקציות תחבורה תמימות לכאורה.

נוצרת סיטואציה במסגרתה אתם במסע שופינג אחד ארוך ובלתי נגמר, שאפשר (אם כי די קשה) להימנע ממנו. איך? מיוט בזמן פרסומות ובחירה להעביר עם האצבע במהירות האור סטוריז של שת"פים.

אסי עזר ורותם סלע

רצינו לכתוב "בלי טלוויזיה", אך מהי טלוויזיה בישראל בלי אסי עזר ורותם סלע? ועכשיו ברצינות: אי אפשר ולא ריאלי בעינינו להימנע ולהתנתק לחלוטין מהמכשיר המלבני הזה שניצב במרכזו של סלון ביתנו ובחדר השינה של כולנו, אבל בהחלט ניתן וצריך להפחית את השימוש בו. איך? להתחיל למשל בהחלטה שלא צופים יותר בתוכניות של אסי עזר ורותם סלע, שמככבים באופן כמעט רציף על המסך. הדינאמיקה ביניהם הפכה מזמן למעיקה, מביכה, אינפנטילית ומיותרת.

ותרו על צמד הפרזנטורים הנצחי והמעייף הזה וכך יוצא שכבר הורדתם לפחות יומיים של בהייה מיותרת מול תוכנית שמחסלת לכם כל תא אפור וכל סיכוי לסיים את היום שלכם במשהו טוב שתעשו עבור עצמכם. חג חירות שמח.