צופה ישראלי יקר, זוהי הודעה חשובה: מישהו בטלוויזיה שלך כבר עבר לאלימות, והגביר בכוונה את הווליום שלה. הגיע הזמן להגיד למסך - מטאפורית, כמובן - "עד כאן", או "רואים לכם". עד כאן. אנחנו מזהים את הכשרת הריבים האלימים, ולצערנו, בסוף השבוע האחרון כבר נרשמה עליית המדרגה הלא מיוחלת. ניתן לשער שבמסגרת המצב החדש מישהו הולך להיפגע פיזית. לא בהפגנות - במשדרים עצמם. ולצופה הישראלי מגיעה טלוויזיה אחראית יותר.
ביום חמישי, באולפן חדשות 13, נראה מחזה שהזכיר סרטונים שמגיעים מהטלוויזיה בעולם הערבי. ניצב־משנה בדימוס אבי דבידוביץ' השתלח ארוכות ביועץ האסטרטגי גואל ועקנין: "חתיכת דרעק, מאיפה הבאתם את הזבל הזה? לך קיבינימט, זבל בן זבל, ח* בן ח*, מה הבאת לכאן? עוד חובש כיפה - לך קיבינימט עם הכיפה שלך, חתיכת דרעק".
ללא ספק, לאחר כל שנות הטלוויזיה שלנו, נשבר באירוע שיא חדש של איכות, ויותר מזה - של כמות. המנחה אורי קואל נאלץ לקום מהכיסא ולנסות להפסיק את הכאוס, ללא הצלחה, ובתגובה להתנהגותו הניצב בדימוס הוצא מהאולפן, כמתבקש. הטיפול בפיגוע המסכי היה נכון, ומתוך החלטה שדבר כזה לא יכול להיראות על המסך. למרבה התדהמה, התוכנית הבאה באותו הערוץ נפתחה בהיי־לייטס המראות מהאייטם הקודם. טלוויזיה שנבוכה מאירוע כזה לא משדרת אותו בשידור חוזר.
יום אחרי, בקשת 12 הוכיחו בתוכנית "אופירה וברקו" שהאלימות יכולה להגיע מהמארח עצמו. אמנם בלי ניבולי פה של ניצבי משטרה, אבל בצרחות אמוק על אורח נציג פורום קהלת מאוניברסיטת בר־אילן. "מאיפה באתם? מאיפה הכסף ש'כם, מה אתם עושים עם הכסף ש'כם? מי שלח אותך? מי אתם בכלל? אתם כלום!" צווח ברקו על האורח היחיד בפאנל שהעז להגיע עם עמדה שונה לגבי הרפורמה. כפרופסור עם מבטא אנגלו־סקסי ועם מגבלות שפת ביבים - לא היה לו סיכוי להשחיל מילה מול הצרחות שהמארח המצטיין הטיח בו. תוכנית שלא מעודדת אלימות לא משתלחת בצורה כזו במרצה שהוזמן להתארח.
צופה ישראלי יקר, עליית מדרגה כזו לא מגיעה בחלל ריק. גם הסאטירה כבר לא מסתירה את הכשרת שרץ האלימות: במערכון הפתיחה של "ארץ נהדרת" בתוכנית האחרונה, הקומיקאי יניב ביטון גילם מפגין מחויך שהודיע לנו, לציבור הישראלי, שכולנו כבר יודעים ש"בגלל הקיטוב ומה שקורה ברחובות" - הוא יהיה ההרוג הראשון בהפגנות. "מישהו ייהרג בסוף, אבל מה שמפתיע בכל הסיפור הוא שזה יהיה דווקא אני", חייך ביטון. "מהצד השני - זה גם די שיחוק, כי בזכות מה שתכף יקרה לי כולם יזדעזעו, ויתחילו לדבר ברצינות".
הפגנות אלימות בהרבה לא זכו לאיתות אלימות כזה תחת הכותרת "זה גם די שיחוק". סאטירה לוקחת מצבים ומקצינה אותם כדי להעביר נקודה - אבל למה לחמם סתם אם באמת של החיים שלנו, אחרי 12 שבועות של מחאות, הסיכוי להיפגע דומה לסיכוי של לוחם קפוארה להיפגע ממשב האוויר שאחרי בעיטת סיבוב של היריב מולו?
עברנו רשמית לעולם הפוך: אייטמים שהוקדשו לדאגה חמורת סבר מפני אלימות העם בבתי הספר, נגד הצוותים הרפואיים ובימית 2000, התחלפו במשדרים אלימים ומעודדי התנגשות בעצמם. צופה יקר - דע לך שאין שום סיבה לאלימות שאתה סופג מהמסך. מישהו שם, בין האנשים שגרים בתוך הטלוויזיה, ממש לא אכפת שזה יקרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו