אין רגע שבו אני מזפזפ לערוץ 14 ומישהו שם לא מזכיר את הרייטינג. כאילו לאחרונה אנשי הערוץ מקדשים ומרוממים הרבה יותר את הפיפל-מיטר (מכשיר מדידת הרייטינג בישראל) מאשר את ביבי. ינון מגל חוגג בשידור את ניצחון "הפטריוטים", שרון גל מתגאה שמהדורת החדשות עקפה את המתחרים מערוצים 11 ו-13, ופרסומים על שלטי חוצות מפיצים הלאה את הבשורה שמתרחש איזשהו שינוי בהרגלי הצפייה של הישראלים.
"רעידת אדמה", כתבו באתרי הברנז'ה, אבל הנה כמה סיבות מדוע לא צריך להתרגש מהעלייה האקספוננציאלית באחוזי הצפייה של עכשיו 14 בשבועות האחרונים. מדי שנה, וזה ידוע, חווה הטלוויזיה עלייה קבועה בנתוני הצפייה של עונת החורף. כשקר וגשום, יותר אנשים נשארים בבית ורואים טלוויזיה. מכיוון שנתוני הפתיחה של הערוץ היו בקרשים, הרי שהוא פשוט הכפיל את עצמו. מזג האוויר הסגרירי התחבר למזג האוויר החברתי, העניין הפוליטי התגבר, תוכניות הפריים-טיים בערוצי הברודקאסט לא התרוממו (נינג'ה, הישרדות, רואים את הקול), ברשתות החברתיות יצרו באזז - והחיקויים בארץ נהדרת משכו עוד צופים.
רוצה לומר, בערוץ 14 מדברים על רייטינג מסיבה אחת ויחידה - זה מייצר עוד רייטינג. כמה? למרות הרעש מדובר כרגע בשתי תוכניות (החדשות והפטריוטים) שעלו לאזור 6-7 אחוזי צפייה, וקיבצו בין 130 ל-220 אלף צופים. אבל כמה מהם יישארו בערוץ, וכמה יצטרפו אליהם? כי נדמה ש-14 קרוב לרף העליון של כמות הצופים שהוא מסוגל לשאוב אליו. מכאן, יהיה עליהם לספק טלוויזיה אמיתית, מהסוג שהם לא יודעים לעשות - כמו תוכניות דוקומנטריות, סדרות דרמות וילדים, ריאליטי או ראיונות אישיים. בלי זה, הם ימשיכו לתפקד כערוץ תעמולה, שאין בו הרבה תועלת מעבר לכך.
בינתיים, העובדה שערוץ 14 שאב אליו כמעט את כל הסלביביסטים (ביביסטים שהם סלב בשל היותם ביביסטים), יחד עם הנטייה הציבורית לצבוע כלי תקשורת שלמים בגוון מוטה והומוגני, חייבה פתאום את הערוצים לבחור את הזהות שלהם. כאילו להיות אובייקטיבי ורבגוני כבר לא מקובל במחוזותינו. זה הפך את 14 לשופר ממשלתי מוצהר, בלי שום ניסיון להסוות או לאזן.
לעומתו, ערוץ 12 שקיבל את הכינוי "אל-ג'זירה" עקב נטייתו שמאלה, ממשיך איכשהו להקפיד לאזן הכל באובססיביות; כאן 11 משך אליו את אילה חסון כדי להתגונן מביקורת מימין, ולאור מצב העניינים בערוץ 13 החליטו לחשב מסלול מחדש.
ההיסטוריה הוכיחה שאין מקום לארבעה ערוצים בישראל. לפיכך, הכניסה של ערוץ 14 לתחרות על המקום השני בתעשייה, בעיקר מסבכת את רשת ומציבה סימני שאלה בקשר לעתידה. האם סופה יהיה כמו של ערוץ 10, שנותר מאחור במירוץ של שלושה ערוצים מסחריים עד שלא נותר לו אלא להתמזג לתוך רשת?
כצעד ראשון, מיהרו ב-13 לחתוך שמאלה. הם ניקו את המסך מדמויות כמו שרון גל ואילה חסון, ושוקלים כעת מהלכים שיעצבו מחדש את הערוץ. למשל, הזזה של גיא לרר למשבצת השידור החשובה של 19:00 או שליפה מהבוידעם של ניסים משעל ונתן זהבי.
אודי סגל נתן שלשום (שני) מונולוג חד-משמעי ששובץ באמצע מהדורת החדשות של רשת 13. המגיש תקף ישירות את נתניהו, והבהיר מדוע הערוץ בחר להתייצב באגף השמאלי של התקשורת המשדרת. שמאלה מערוץ 12 המתקרנף, שמנסה להישאר באמצע וחוטף מכולם, ורחוק ככל האפשר מערוץ התעמולה שהתגבש אצל החבר'ה של 14.
לרשת אין כרגע אף עוגן משמעותי על המסך. כל עוד "האח הגדול" לא משודרת - הערוץ מדשדש. "הישרדות" נכשלה, את הזכויות על "המירוץ למיליון" איבדו לקשת, והז'יטונים הונחו על הריאליטי המיובא "פקין אקספרס", שינחה עוז זהבי וצילומיו התחילו החודש. הדרמות והקומדיות לא תופסות (מישהו בדק מה מצבה של "השגרירות"? היא עדיין נושמת בכוחות עצמה?), ולערוץ ולחברת החדשות שלו אין מספיק טאלנט כריזמטיים שמסוגלים למשוך צופים.
יש שמכנים זאת המפץ הגדול של שוק התעשייה. אולי מפץ קטן. סביר להניח כי אחרי שהמספרים יתייצבו, תוכניות יעלו וירדו, בסוף הכל יישאר בערך אותו הדבר. ועוד משהו, כל הוויכוח סביב עתיד הטלוויזיה הוא בסך הכל ויכוח של בומרים. הרי מי עדיין צופה בטלוויזיה בימינו? בעיקר אנשים בגילאי 40-50 ומעלה. הצעירים צורכים את התכנים המועדפים עליהם דרך נטפליקס, יוטיוב או טיקטוק, ושם את הרייטינג לא סופרים במאות אלפי צופים אלא במיליונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו