חלף עם הרוח

אחרי משחק מקדים שנמשך כשבוע הגיעה הסערה הגדולה. החזאים המתינו לה בדריכות, מלבים היסטריה קלה, זוכרים את הלילות ההם, אי שם בסוף דצמבר 2013. הפעם האפוקליפסה לא הגיעה. לא אותרו ראשים לערוף, לא יצאו דרישות לחרקירי. האזרחים נערכו, הרשויות התכוננו - וכשהשלג ירד, המפלסות פילסו. "בניגוד למערכות שלג קודמות תמיד היו מאחורינו סקרנים, הפעם באמת הרחובות כמעט ריקים מאדם", התפעלה החזאית אילנית אדלר מהאיפוק הקולקטיבי. מי שהגיע לאולפן בת"א כדי לשחזר את הטראומה מהסערה ההיא, היה השף אייל שני. מיחזור סיפור שופטי "מאסטר שף" שנכלאו בסופת 2013 בנווה אילן הוא עדיין אייטם עבור חדשות 2. ככה זה כשאין חדשות טריות בנושא מזג האוויר.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ב"העולם הבוקר" נערכו לסערה: קיר זכוכית מאחורי המגישים הילה קורח ואברי גלעד כוסה בפתיתי שלג מנייר. אנשי שלג מבלונים ביצבצו בפריים, והדריכות לדבר האמיתי הלכה וגברה. כתב השטח פז רובינזון שוגר למושב אודם בצפון, ודיווח משם על סקפטיות. "באמת היינו סקפטיים, וגם התושבים כאן לא ידעו האם יירד שלג או לא יירד והאם הוא ייערם, אבל הוא נערם בשיא הדרו", בישר על רקע הפתיתים הלבנים, עושה טיזינג לאלעד זוהר ולאדלר, המשתוקקים לקצת מהלבן הלבן הזה. "יום חופש כאן לתלמידים בצפון, אנחנו הולכים לבלות פה", הבטיח רובינזון, ונשבע לחזור עם איילים.

ילדים עורכים מלחמת שלג ברמת הגולן, איילים מהלכים בשלג בנונשלנטיות - ורק ירושלים חיכתה, כמו שאסטראגון וולדימיר המתינו לגודו. "בינתיים אין זכר לשלג כאן, בקושי עננים יש... אבל יש המון המון רוח וקר. מאוד", עידכן החזאי זוהר את הצופים, נטול כפפות. הצהרה אופנתית או מסר גברי לרוני דניאל? בכל אופן, הקולגות שלו - מגיא ורון בעין זיוון ועד אדלר - העדיפו לחמם את האצבעות. הגדיל לעשות משה נוסבאום, ששלף מעיל דובי מחריד, והתחפר בתוכו לאורך כביש 1, חמוש במטרייה. גבר? גבר!

בעוד המפלסות והטרקטורים המתינו לשעת השין, חברת החדשות של ערוץ 2 נערכה לליל שימורים ומיחזורים. הקונצנזוס: הפעם זה אחרת. "ציון לשבח לכל אלו שאמונים על ההיערכות המוקדמת, שנערכו היטב", סיכם נוסבאום את התרשמותו. "גם כאן יש הפקת לקחים אמיתית של כוחות הביטחון", החרה אחריו אוהד חמו. החשודים הרגילים התבקשו לתת דין וחשבון (חברת חשמל, משטרת התנועה), כתבי החברה נפרשו בכל התחנות הקרירות, אבל לאורך רוב שעות היום מלאו את המסך תמונות שלג דאשתקד. רק אחר הצהריים, כשהשלג הפציע בבירה, קיבל אלעד זוהר אישור כניסה להפשרה באולפן. טיימינג ארור.

הטבח בפאריס קטע לסירוגין את סיקור הסערה. על רקע תמונות המכ"ם הבלתי מובנות על כולנו, כמעט ונשכח הפן החיובי של מזג האוויר - העלייה במפלס הכנרת. מדי פעם נזכר מישהו לעדכן על העלייה המלבבת, ומייד שבו כולם לענייני היום ה(לא) דחופים. בהיעדר אקשן, הגיעו האייטמים האזוטריים (מזון נחמה בשעת סופה: טחינה. כן, שנייה), ה"חתונה הלבנה" המתבקשת ( קולולוש) ובשש אחה"צ, כשהנון־דרמה הגיעה לשיאה, החלו הדחקות. "אתה מאמין שהראש שלי יצליח להיכנס לתוך זה?" תהה עודד בן עמי למול פרצופו הדחוס של נוסבאום בתוך מפלסת. "אם אני הצלחתי להכניס את הגבות שלי לכאן, אני מניח שגם אתה תכניס את הראש הלא קטן שלך", התבדח הכתב. אחד האייטמים הבאים היה סרטון "הבחורה שעפה בגלל הרוח". חדשות? בידור? מה זה משנה. יש לנו חורף! תמצמצו, והנה, נגמר.